פסיכולוגים חקרו את הקשר בין סגנון הליכה לאישיות, וגילו כי רובינו מניחים הנחות שגויות על אישיותו של אדם רק על בסיס צורת ההליכה שלו.
המחקר הראשון שניסה לענות על השאלה אם באמת אפשר לנחש מה אופיו של אדם רק על בסיס צעדיו נעשה בשנת 1935. החוקרים צילמו גברים ונשים שהשתתפו בתחרות זריקת חישוקים, ללא ידיעתם, כשהם לבושים בסרבלים.
לאחר מכן בחנו החוקרים איזה רושם השאירו אותם גברים ונשים על אנשים שצפו בהם והופתעו לגלות כי צורת ההליכה שלהם השאירה רושם דומה אצל כל הנשאלים.
מחקרים שנעשו בהמשך גילו כי יש שתי צורות הליכה בסיסיות - האחת רחבה ומשוחררת יותר, שנתפסת כהליכה של אדם הרפתקני, מוחצן, אמין וחם, ואילו השנייה איטית ורגועה שנתפסת לרוב כהליכה של מי שיש לו יציבות רגשית.
הממצאים של כל המחקרים הללו הן כי אנחנו מסיקים מסקנות לגבי אופיו של אדם לא רק על-פי אופי הלבוש שלו ודיבורו אלא גם דפוס הליכתו.