קלמן ליבסקינד מקדיש את שלושת עמודי טורו ב
מעריב ל"עליהום" שנעשה על הרב יגאל לוינשטיין, אשר קלמן עצמו השתתף באחד המחזורים הראשונים של המכינה הקדם צבאית שלו, ואשר (חרף אי-אלו הסתייגויות קטנות) רוכש לו הערכה רבה.
ליבסקינד מסכים עם טענתו של לוינשטיין, כפי שזו באה בנאום הארוך (שכולם זכרו ממנו רק את ה"סוטים"), ולפיה, ההדרכות לחיילים ולקצינים בצה"ל, שעברו outsourcing למכון "הרטמן" שמחנך ברוח שמאלנית - פסעו פסיעות ניכרות שמאלה.
ליבסקינד מציין כי הסיפורים הממחישים מהו חייל צה"ל הנוהג למופת ולאור ערכים צהליים, כפי שאלו מתבטאים במכון הרטמן, הם סיפורים שמוסר ההשכל שלהם מבכר את חיי הפלשתינים על פני חיי חיילי צה"ל, או כדבריו:
"צה"ל של היום מתקשה להגדיר מהו ניצחון, הוא מעדיף עליו את ה"הכלה", ה"ריסון" וה"איפוק", ומתברבר בינו לבין עצמו כשהוא צריך להסביר לחייליו מהי דבקות במשימה ומהי אהבת מולדת.... פעם חונכנו שטוב למות בעד ארצנו, היום מסביר צה"ל שטוב למות כדי שצה"ל לא ייתפס כצבא לא מוסרי, כדי לא להשפיע לרעה על דעת הקהל הבינלאומית, וכדי לא להגדיל את מעגל השנאה".
ליבסקינד ממשיך ורוטן כי "צה"ל שולח את מפקדיו לסיורים במחנות ההשמדה בפולין במשך שני עשורים לערך. בעבר שוחחו שם עם המפקדים על הצורך להבטיח שלא תהיה עוד שואה לעם היהודי. היום הדגש הוא שאנחנו לא נהפוך לנאצים".
עיקר טרונייתו של ליבסקינד, בעקבות לוינשטיין, היא על מורי הדרך שנבחרו למשימה: שמאלנים אדוקים שגידפו וחירפו את צה"ל, את המתנחלים ואת הימין בפורומים שונים חוץ צהליים, כגון ד"ר
אורית קמיר, פרופ' אבי שגיא ופרופ' יגיל לוי.
הוא מסכם נקודה זו, בכך שעדיף שלא יהיו פוליטרוקים בצבא, לא מימין ולא משמאל.
את המשך טורו הוא מקדיש למהומה רבתי אשר נסובה על שלושים השניות, מתוך שלושת רבעי השעה, בנאומו של לוינשטיין, אשר עוררו עליו את חמת זעמה של התקשורת הליברלית: כן, מסכים ליבסקינד, זה לא יפה להעליב אנשים ולכנותם "סוטים" מחד-גיסא, אבל הרבה פחות יפה, לדעת ליבסקינד, לעשות "עליהום" על כל איש ימין/איש דתי, שלא מסכים עם דרך החיים הלהט"בית, וזה קרה, לשיטתו, גם ל
שי פירון שאמר ש"משפחה זה אבא ואמא", גם לחברי
הבית היהודי שהתנגדו לנישואין חד מיניים, וגם ל
ניר ברקת, שהסכים שזכות הלהטב"ק לצעוד, רק שהוא לא רוצה לצעוד איתם.
את ה'עליהום' התקשורתי שמתנהל כלפי כל מי שאינו מסכים עם אורח חייהם של הלהט"ב, מגדיר ליבסקינד כ"טרור תקשורתי".
ליבסקינד היה מייחל שפרומיל מן המהומה התקשורתית רבתי, אשר קמה כל אימת שקהילת הלהטב"ק נתקפת, הייתה מתרחשת ביחס לעלבונות שמוטחים בחרדים, במתנחלים או בימנים.
