הטור השבועי של
בן-דרור ימיני מ
ידיעות אחרונות מוקדש בעיקרו להיחלצות מכשלים מחשבתיים. כשלים מחשבתיים יכולים לבוא לידי ביטוי בתחומים רבים.
אדם הנוהג לדחות מטלות לרגע האחרון לוקה בכשל מחשבתי ולפיו, הוא יצליח בלילה שלפני ה dead line, בשעות ספורות, לבצע פרויקט אשר נדרשו חודשים רבים לביצועו; אדם שסובל מעודף משקל סבור בטעות שאם רק ירזה, חייו יהפכו למושלמים, ובאופן פרדוכסלי הוא מכשיל את ניסיונותיו הוא לרזות, משום שהרזיה לא באמת מבטיחה אושר; היא משפרת את החיים בהמון מישורים, אך לא פותרת את כל הבעיות.
ויש כשלים מחשבתיים ברמת המאקרו. לא של הפרט. של האופן שבו אנו מפרשים, שופטים ומסיקים מסקנות מאירועים פוליטיים. בן-דרור ימיני מוכשר מאוד בלהאיר במוחנו נקודות למחשבה שלא עלו בדעתנו, באופן שיגרום לנו להגיד "לה, ואללה!". הוא עושה זאת גם השבוע בטור שלו.
אז ככה:
בנוגע להליכי החקירה והבדיקה של צוק מבצע איתן, גורס בן-דרור ימיני, שוועדות חקירה אינן מסייעות במאום, למעט בדבר אחד: בסבב הבא, יהיו אשר יהיו מי שינהיגו את הסבב, מחשבתם תוקדש אך ורק לכיסת"וח עצמי, ולאופן שבו הם יגנו על עצמם מפני ועדת החקירה הבאה; גם מתרגום השכול להפעלת לחץ פוליטי על ראש הממשלה, בן-דרור ימיני לא מתרשם.
בנוגע לנאום ביבי (
בנימין נתניהו) לערביי ישראל: בן-דרור ימיני לא הזכיר בכלום את העז שנכנסה בטעות לנאום, ובאופן מפתיע, הוא לא שייך למקהלה הפבלובית, אשר כל פעם שהיא שומעת את השם ביבי, חיצי הביקורת נורים מקולמוסה, משל היו אלו מיצי עיכול אשר כלב מרייר למשמע הפעמון אשר מבשר על בוא הארוחה:
באופן מפתיע (ביחס לתקשורת הישראלית), בן-דרור ימיני משבח את ביבי אשר תזמן את נאום הפיוס שלו, לאו-דווקא לעיתוי בחירות, מה שלדעת בן-דרור ימיני מעיד על-כנות כוונותיו של ביבי, ולא, שלא כמו שצקצק בלשונו
אחמד טיבי מן "הרשימה המשותפת", ביבי ליווה זאת במעשים, ראו ערך תוכנית הסיוע הגדולה ביותר בתולדות המדינה למגזר הערבי, שנפלה, איך-שהוא, דווקא במשמרת של ביבי.
בן-דרור ימיני דן בייצוג הלא אותנטי של הרשימה המשותפת את ערביי ישראל, שהיא בכלל מפלגה אנטי-ישראלית ולא פרו-הערבים אזרחי ישראל. איכשהו, עדיף להתייחס לכך ברשומה נפרדת. הנושא הזה רחב מידי להתייחסות אגבית.
התזכורת השלישית שמספק לנו בן-דרור ימיני, להפעיל את הדבר הזה שמאוכסן בין האוזניים, היא בנוגע לתשבוחות שסיפק ג'יבריל רג'וב למחבל הפלשתיני מוהנד חלבי, עד כדי קריאת תחרות טניס על שמו. מילא, שהוועדה האולימפי העולמי מקבל את זה, אבל כשבישראל ג'יבריל רג'וב הוא אורח כבוד של מרץ?
בכלל, לשמאל הישראלי יש נטייה לסמן המון מנהיגים פלשתינים עם המון דם על הידיים, כיונות שלום תמימות, שחייבות לקבל מגה-חיבוק ישראלי שילבין את מעשיהם. מעולם לא הבנתי כיצד שחרור מרואן ברגותי - האיש והדם - מן הכלא - אמור לייבא לרש"פ מנהיג חדש ומתון. אבל שוב, זה דיון נפרד וארוך שמצדיק התייחסות נפרדת.
