|
1 |
|
| |
|
כדי לדבר דברי טעם על מחקר אחד צריך ללמוד בעיון את המחקר. כדי לדבר על מחקרים רבים - אותו דבר, אבל את המחקרים הרבים. כדי לדבר על כלל כל המחקרים, צריך להיות בקי בכל המחקרים. כל מי שמדבר על כלל המחקרים ומסיק מזה מסקנות - אם לא למד בעיון את כל המחקרים, כבר ידוע שדבריו הבל. אז לשם התיחסות רצינית לדבריך שלך, תני לנו רשימה מלאה של כלל כל המחקרים ביחד עם הצהרה לגבי כל אחד מהם שלמדת אותו בעיון! המדגם במחקר שאני ערכתי קטן מאד. הכרתי אלמנה זקנה שגרה בשנותיה האחרונות אצל בתה הבכורה והבת ובעלה דאגו להגעת מטפלים מקצוענים ופיקחו עליהם. הכסף של הטיפולים היה של הזקנה, אבל הוא לבדו לא היה מועיל לה הרבה. הפרט השני במדגם שלי הוא זקן אלמן שילדיו עושים אצלו תורנות, כל אחד יום אחד בשבוע יום סבא. בינתים הוא עדיין הולך על רגליו ואפילו נותן שיעור בבית הכנסת, אבל אילולא היו מנקים לו את הבית ומכבסים וקונים לו את האוכל ושאר צרכי הבית ומוציאים את הזבל חייו לא היו חיים והיו נגמרים מזמן, לא מחסרון מעות למזון אבל מחסרון השגחה וטיפול, וגם הוא מה שהוא מקבל מהילדים כסף לא היה קונה לו ושום חוק סוסיאלי בעולם לא היה משיג אותו בפועל. הזקנה והזקן שייכים ליבשות שונות ונסיבות כלכלוחברתיות שונות לגמרי והכל אצלם שונה בתכלית, חוץ מהמשותף שכתבתי. זה לא סטטיסטי, זה מה שנקרא אנקדוטי, נכון, אבל זה מתאים למה שחושבים על התפתחות האדם ההוגה עוד מימי הקופות שלו: שבחסרי ישע מטפלים כל הקרוב קרוב קודם, בתינוק אמו ובזקן צאצאיו, ומי שאין לו מטפלים הממונים לכך מהטבע על ידי הייחוס הוא קודם כל מיסכן וכל הפתרונות שהוא אולי מקבל מכלל השבט הם בכל זאת רק סוג ב'. אז אם חיים נעימים הם אחד מהמפתחות לאושר, אשרי מי שיש לו ילדים המאולפים להנעים לו את החיים ואוי למי שלא זכה לאלף לו ילדים, זאת מסקנה אחת שלי במחקר האישי שלי בעל המדגם המצומצם. |
|
|
|
|
|
|
 סגור |
כתוב תגובה ל-
טיל אוילנשפיגל |
|
