בן כספית מ
מעריב מקדיש את טורו השבועי לשאלת הנצח "איך קרה שהמשא-ומתן בין ביבי (בנימין נתניהו) לבין בוז'י (
יצחק הרצוג) נכשל? כן, כולם יודעים שמי שחישק את ביבי, וגרם לו לסגת ברגע האחרון אל עבר
אביגדור ליברמן, הוא לא אחר מאשר
זאב אלקין, שהזהיר אותו מגורלו במפלגה.
אבל כספית מספר לנו כמה פרטים מעניינים שכמו יצאו חמים וטריים מהדלפות של אנשי צוותו של בוז'י;
כספית מתאר משא-ומתן בן שנתיים כמעט, שבו המון דברים היו מוסכמים: התיקים שימסרו למפלגת העבודה, זכות הוטו שתוקנה לבוז'י בנוגע להתנחלויות ולחוקים "לאומיים" כגון חוק V15, חוק ההשעיה וכו', ואפילו מתווה מדיני: מסתבר שבחדרי חדרים, ביבי ממוקם הרבה יותר שמאלה ממה שנדמה שהוא: שהוא מבין שאין תוחלת להשארות נצחית בגדה, ושאין ערך ביטחוני להתנחלויות שמעבר לגדר;
מסתבר שביבי ביקש ליזום יוזמה אזורית, עם הקטרים, הסעודים, המצרים, הפלשתינים, ירדן, האמירויות, האירופים, האמריקנים, ועם חתן השמחה: אבו מאזן; מסתבר שביבי היה זקוק לבוז'י, כי הוא יודע שאיש בעולם הערבי לא יאמין לו, למרות שבשיחות פרטיות עם אנשי בוז'י הוא סיפר להם סיפורי בוז'י בנוסח הסכמה לפתרון שתי המדינות.
ואז חלה תפנית. מן התיאור של כספית זה נשמע כמו סיפור על בית מלוכה אירופי מן המאה ה 16, ה 17 או ה 18: המלך הוא משוגע, פרנואיד, הפכפך, וכך זה נשמע מן התיאור של כספית:
"ב-11 בלילה הם מגיעים להרצוג הביתה בצהלה.
איתן כבל כבר שם. ביבי על קו הטלפון והצעקות עולות השמיימה. מה קרה, שואלים, והרצוג אומר שביבי מתחרט. קוצ'יק לוקח את השפופרת ומנסה לדבר עם נתניהו. על הקו גם עו"ד מולכו ו
יריב לוין. מה קרה עכשיו, שואל קוצ'יק. "בהסכם יש נספח מדיני, אני לא יכול לחתום עליו", אומר נתניהו".
הבעיה, כפי שמתאר כספית, היא לא שביבי דפק ברז לבוז'י, עוד ניחא. הוא הבריז לנשיא מצריים, א-סיסי, או כפי שכספית מתאר:
"צחוק הגורל: למחרת נואם הנשיא א-סיסי את נאומו החגיגי. הוא לא לגמרי יודע שבלילה ביבי התחרט, כי אלקין הצליח להשלים את מלאכת הרקמה העדינה סביב ליברמן ולשכנע את נתניהו שאיווט עדיף בהרבה. א-סיסי יודע שלמחרת מגיעים בלייר, נתניהו והרצוג, מלווים בנחיל של יוני שלום צחורות. הוא קם למחרת עם ביבי וליברמן, מוקף יונים שחורות".
מן התיאורים של כספית עולה עד כה שבאמת עמדה בפתח יוזמת שלום אזורית, ושהרצוג ביקש להיכנס ל
ממשלה לא משום שהוא ביקש ג'וב, כפי שהניחה התקשורת, אלא משום שהוא האמין ביכולת לשתף פעולה עם יוזמה אזורית, להבדיל, לדוגמה, מיוזמה אירופית או צרפתית או אחרת, שתנחת על ראשנו כמו לשלשת של יוני-שלום;
ביבי מצטייר מן הטור הזה כאדם ששפיותו אינה עימו עוד, והוא מושך את הרצוג במשא-ומתן סרק במשך שנתיים, הגם שהוא יודע שיש לו קואליציה שלא תאפשר לו לעשות את כל זה. לא ברור אם ביבי היה מודע לאורך כל השנתיים כי הליכוד לא יאפשר לו לעשות את מה שהוא עושה, ואם ידע, מדוע בזבז את זמנו של הרצוג ושל א-סיסי בהבטחות שווא.
מה שתורם לתחושה שביבי איבד לחלוטין את שפיותו, הוא התיאורים הציוריים של כספית שכמו לקוחים מתוך רומן רוסי מן המאה ה 19 העוסק בשליט פרנואיד, על האופן שבו ביבי מעשן בשרשרת סיגר משובח הטבול בליקר משובח, מצחין את החדר, ולא מחליף את הטלפון הנייד הישן שלו, מדור פרה היסטורי, רק כי הוא חושש שאם ידבר מטלפון חדש, יושתל שם מכשיר האזנה. המחשבה שזה מי שאמון על ההגה מטרידה הזו.
המחשבה שהאדם הזה מאמין בהסדר מדיני ואזורי, ובמתווה שתי המדינות, אך נסוג ברגע האחרון בגלל שהוא לחיץ, מטרידה. וכספית עושה עבודה מצוינת בלגרום לנו לחוש מוטרדים מאופן ההתנהלות ההזוי של מי שיושב על הגה המדינה הזו כבר שני עשורים עם הפסקות קלות, ולא רק מסרב לזוז, אלא משתלח בתקשורת שמבקרת אותו, אם לא הרבה יותר מזה.
