סבר פלוצקר מ
ידיעות אחרונות פותח את טורו השבועי ב"ממון שישי", בהתייחסות ליחסים המיוחדים שיש לביבי (
בנימין נתניהו) עם התקשורת הישראלית, יחסים אשר יסודם בתחושת פרנויה קשה ובתחושת רדיפה מתמדת. הוא כותב:
"נתניהו רדוף על-ידי רוח רפאים של קונספירציה תקשורתית מדומיינת, שבראשה המו"ל של ידיעות אחרונות, ומאחוריו צבא של לוחמי תקשורת נאמנים הסרים למרותו ופוליטיקאים מהימין, כנועים ומפוחדים, המשרתים אותו. וכולם ביחד קשרו קשר להפלתו. העובדה שכסף זר אדיר-ממדים עומדי מאחורי עיתון יומי המופץ חינם אך ורק כדי להפיץ חינם לציבור הישראלי את בושרת גדולתו, גאוניותו, וטוב ליבו של נתניהו נעלמה מעיני נתניהו. הוא - כפי שיותר מרמז בנאומו בכנסת השבוע - לא ישקוט ולא ינוח עד שלא יפרק בכוח הכסף הזר והרגולציה המקומית את התקשורת הישראלית העצמאית, הביקורתית, העובדתית, החוקרת".
פלוצקר מזכיר לביבי מושכלות יסוד שהוא עצמו שכח: כי תפקידה של התקשורת הוא לבקר את השלטון.
משם עובר פלוצקר לסקירת רפורמת המיסוי של
משה כחלון: הוא הוריד מיסים למעמד הבינוני, חסרו מיליארד שקלים בקופת המדינה, ואז יצר כחלון שורה ארוכה של מיסים מוזרים הזויים, משונים וחסרי תועלת, שלכל אחד החסרונות שלו: בכדי להתוודע אל שורת המיסים ולחסרונות של כל מס שכזה, יש לקרוא את הטור של פלוצקר.
את הטור שלו מסיים פלוצקר בשבחים לתעשיית הידע והשירותים הישראלית, זו שמצילה אותנו מלהיהפך סופית למדינת עולם שלישי (בשטחים אחרים אנו מידרדרים, לדוגמה בחינוך), והוא טוען כי התעשיה הזו מצליחה בעיקר בזכות היעדרה של רגולציה מעיקה ומכבידה.
