בן כספית מ
מעריב פותח את טורו בתהייה, כיצד, כל איש ביטחון בכיר (כגון ראש המוסד לשעבר
תמיר פרדו, או אלוף פיקוד המרכז לשעבר גדי שמני) מביע עמדה שאינה תואמת את הקו של הימין הקיצוני, הוא כבר מסומן כ"אויב" על-ידי אותו ימין קיצוני.
כספית גם תוהה כיצד, מבין כל אנשי הביטחון שעבדו עם
בנימין נתניהו לאורך הקדנציות, לא ניתן למצוא אחד אשר מסוגל לומר עליו מילה טובה, ואלו שיש להם אומץ לומר את דעתם על ביבי בפומבי (
מאיר דגן,
יובל דיסקין,
אמנון ליפקין-שחק וכו') לא ממש הרעיפו עליו מחמאות, בלשון המעטה.
ביבי, מצידו, לשיטת כספית (וגם פרשנים אחרים), גם אינו אוהב לתת קרדיט לאחרים. את הקרדיט שמגיע לשר התחבורה ישראל כץ, בשל חניכת רכבת העמק, הוא הפקיע לעצמו. כספית כותב:
"מעולם לא היה כאן ראש
ממשלה שניסה להכרית את קיומם של שריו, השתדל לדלג על כל אפשרות לתת להם קרדיט כלשהוא, ואם מי מהם העז לקושש לעצמו אשראי ציבורי או לצבור פופולריות, קיפד את ראשו".
קרדיט, לשיטת כספית, ביבי לא יודע לתת, אבל להטיל אשמה על אחרים הוא יודע גם יודע: הגם שהסתננות הזרים/מבקשי המקלט/מהגרי העבודה (מחק את המיותר) היא באשמת הממשלה,
רון חולדאי, לשיטת כספית, מטפל בכך לא רע בכלל, לרבות פתיחת בית הספר "שבח מופת" לילדי הזרים. כספית מסביר את המובן מאליו, שהחומה מונעת כניסת אפריקנים נוספים לישראל. אבל יש לספק שירותי חינוך ובריאות ורווחה לאלו שנמצאים כבר כאן, וטוב שכך עושה חולדאי.
ולקינוח: גם מטורו של בן כספית פרשת
רוני אלשיך אינה נפקדת;
כמו חבריו העיתונאים, גם כספית מזכה את אלשיך, וכותב כי "ההתנפלות עליו הייתה סרת טעם ומוגזמת". כספית מתגאה בכך שצבר זמן אוויר ניכר עם אלשיך, והוא מבין שכושר ביטוי אינה התכונה שבה הוא מצטיין, ובכל זאת כספית בחר - בשיחותיו עם אלשיך, להבין את רוח הדברים ולא להיתפס על קטנות, בשביל כותרות גדולות.
