סימה קדמון מקדישה את טורה השבועי ב
ידיעות אחרונות לאיומים האסטרטגיים על שלטון הנצח, כך נדמה לנו כעת, של
בנימין נתניהו;
פסי הרכבת הנטושים מעבודה בשבת המליכו את ישראל כ"ץ לצ'ילבה של נתניהו, שיתכן ש..., לאנחת רווחתם של כמה חברי קואליציה שנמאס להם, יפיל את ביבי מבפנים.
את אשר החלו פסי הרכבת, השלימו הסקרים של
מינה צמח, אשר משחו את ראשו המשוח בג'ל של לפיד, בשמן, והכתירו אותו לאלטרנטיבה (שכולם הו-כה-חיכו לה) לביבי.
לדעת קדמון, כל זה מגיע לביבי, בשל התנהלותו בפרשת עבודות הרכבת האחרונה. קדמון כותבת:
"גם הכניעה הזאת נעשתה בשלומיאליות שאין דומה לה, כשהמסילות כבר מפורקות ואין ברירה אלא לקרקע עשרות אלפי אזרחים וחיילים ביום ראשון, היום הכי עמוס בשבוע.
בדידותו של נתניהו בתוך סיעתו זעקה. הוא נאלץ לשלוח לטלוויזיה את יואב הורוביץ, ראש הסגל שלו, שהפגין את חוסר ניסיונו וחוסר מקצועיותו, מה שיכול להסביר דבר או שניים על שרשרת הטעויות שבהתנהלותו של ראש הממשלה.
הורוביץ ישב באולפן ובאופן חסר תקדים הטיח בשר התחבורה דברים ששום פקיד לא יכול להרשות לעצמו. במקומות נורמליים הוא היה מפוטר לאלתר. אבל אנחנו לא מקום נורמלי, וכשהלשכה החשובה במדינה מתנהלת כך ובעיקר בהיעדר יועצים - הורוביץ הוא כנראה הרע במיעוטו. על שרים שידבררו את נתניהו אין מה לדבר. למעט
יריב לוין ו
צחי הנגבי, אף שר לא הסכים להתמודד עם התבשיל שרקח ראש הממשלה על גב הציבור".
לדעת קדמון, כל זה (העלייהום, הסקרים), מגיע לביבי.
קדמון גורסת, כי גם אם הסקר האחרון לטובת
יאיר לפיד עוד עלול להתהפך, נפל דבר, והציבור מבין שחיים תחת שלטון הביבי אינם מאסר עולם, או גזירה בלתי הפיכה.
קדמון ממשיכה ומפרטת בטורה כיצד ביבי מוצא את עצמו אבוד בתוך כל המהומות הפוליטיות (זה לא סוד שבליכוד הוא צבר יותר אויבים מחברים), בתוספת האקסטרות של הלחץ מצד החרדים, ואם לא די בכך לביבי הלחיץ, הנה זה מגיע ובא, לחץ מכיוון נוסף: משאל העם הצפוי, "מחליטים ב 50";ֻֻ
המשאל הזה יאלץ את ביבי להצהיבר בפומבי, פעם אחת ולתמיד, מהי עמדתו בשאלת שתי המדינות. קדמון מסבירה כי העניין הזה מטריד ומביך את ביבי, כי העולם עלול לגלות שביבי לא באמת התכוון לנאום בר-אילן, וכי הוא בכלל שבוי בחרדות של "מה יגידו בימין".
זה לא שהעולם לא מבין, כבר מזמן, שאין לו כל כוונה ליישום חזון שתי המדינות. אבל כשביבי מבלף את העולם, הוא לא באמת מבין שהעולם לא טיפש. עכשיו, כשביבי ייאלץ להצהיר בפומבי שהוא אינו תומך בחזון שתי המדינות, הוא מובך מן המחשבה שגם הוא מכיר בכך שבילף לאורך כל הדר.
