מיכאל טוכפלד מ"
מקור ראשון" מקדיש את טורו השבועי במוסף השבועי "יומן" למערכת היחסים של
שמעון פרס המנוח עם עולם דת, ועם החרדים בפרט.
לשיטת טוכפלד, האקט אשר מסמל יותר מכל את היחסים המורכבים בין פרס לבין החרדים, הוא אקט הבגידה - פעמיים הם הפנו לו עורף, חרף הבטחתם לתמוך בו: בפעם הראשונה, בשנת 1990, במהלך ה"תרגיל המסריח", לאחר הצבעת אי-האמון ביצחק שמיר: פרס כרת ברית קואליציונית עם החרדים, וקיווה שהם יצביעו לו, אך הם הפנו לו עורף;
הם הפנו לו עורף פעם אחת נוספת, כאשר העדיפו את קצב שומר המסורת כנשיא על פניו, חרף הבטחתם; ה"דתיות" של קצב, שהתגלמה באינוס נשים שעבדו תחתיו, התגלתה כתשובה האירונית, אגב, להלך מחשבתם של אותם ח"כים דתיים.
היחס של פרס לעולם החרדי הוא מורכב - בשל ההיסטוריה המשפחתית שלו; סבו, אשר נשרף חי בשואה יחד עם בני עיירתו, ליווה אותו לתחנת הרכבת בדרכו לארץ ישראל, כשפיו צוואה: "השאר יהודי".
תמיכתו בחרדים, במהלך הקריירה הפוליטית שלו (כגון תמיכה בפטור לחרדים שניתן ע"י
דוד בן-גוריון), היותה, במידה מסוימת - מימוש של הצוואה שלחש סביו על אוזנו בטרם נפרדו דרכיהם באותה תחנת רכבת.
