בן כספית מ
מעריב מקדיש את טורו השבועי ב"סופשבוע" ל
שמעון פרס המנוח. הוא פותח את טורו בתיאור אנקדוטה מלוויתו של חסן מלך מרוקו, בשנת 1999. כל שועי העולם הגיעו ללוויה, וגם משלחת של כמה מכובדים ישראלים (
אהוד ברק,
דוד לוי). מסתבר שהקהל המרוקאי זיהה רק את שמעון פרס, וכולם קראו "מסייה פרס, מסייה פרס". כספית כותב בפליאה:
"אלמלא חזיתי במחזה הזה במו עיני, לעולם לא הייתי מאמין שזה אכן קרה. לא קלינטון ולא שיראק ולא צ'רלס ולא מובארק ולא ברק. פרס, הפוליטיקאי הישראלי הדהוי מרוב שימוש, שעתידו ועלומיו הרחק מאחוריו, שמשמש סרח עודף בממשלתו של הכוכב העולה שהביס את
בנימין נתניהו, הוא זה שמרוקאים רבם הריעו לו בלווית מלכם".
כספית מסכם את האנקדוטה: פניו העצובות והנפולות של פרס זורחות כשהוא מקבל אהבה. האור נדלק בעיניו. אין דבר שפרס אוהב יותר מאשר אהבה.
לדעת כספית, שמעון פרס היה יחיד במינו. הוא לא היה מזן הגנרלים, גם לא מזן דור המייסדים, ולא מזן אנשי חרות שהפכו לאנשי ליכוד. "שמעון פרס היה רק אחד. אקזמפלר יחיד במינו, פס ייצור שנסגר אחרי האבטיפוס הראשון".
