אודי סגל מ
מעריב מקדיש את טורו לבחירות בארצות הברית. לשיטתו, זה לא דונאלד טראמפ שטוב ליהודים (כלומר, אלו ש
בנימין נתניהו טוב להם), אלא דווקא
הילרי קלינטון. מדוע? כי הילרי יותר צפויה. הוא כותב:
"בנימין נתניהו לא יגיד את זה בקול רם, כי הוא לא רוצה להתערב בבחירות בארה"ב, יותר מכפי שהתערב. הוא בוודאי לא היה רוצה לעורר כעס או רוגז בקרב אנשי דונאלד טראמפ, במקרה שהלא ייאמן יקרה והוא יהיה האיש שאיתו צריכים לדבר בבית הלבן. אבל הוא מעדיף כנראה את הילרי קלינטון, אף על-פי שהיא ממשיכת דרכו של
ברק אובמה ויש לה היסטוריה אישית בעייתית איתו בכמה סיבובים.
הוא מכיר אותה. היא מכירה אותו. הם עבדו יחד, התעמתו, התווכחו, עשו תרגילים, ריככו חיכוכים, יישבו מחלוקות וסגרו עניינים. היא קשוחה ודעתנית, אבל הוא יכול לדבר איתה ולהשפיע עליה בכל מיני דרכים. זה לא יהיה פיקניק, אבל זו דרך מהמורות מוכרת וידועה.
עם טראמפ זה משחק שונה לגמרי. לא ברור מהם כללי המשחק, מהם גבולות המגרש ומה הוא רוצה להשיג".
סגל מסביר זאת בכך שטראמפ הוא הלא נודע, תיבת המזל בקזינו, חסר ניסיון לחלוטין במסדרונות הקונגרס, ובנבכי צמרת השלטון בכלל. ואת מה שהוא מבטיח, הוא לעולם לא מקיים, ראו ערך התנהלותו בקמפיין עד כה.
סגל מציג את מגוון התרחישים האפשריים ביחסי ישראל-ארצות-הברית, אם חו"ו יבחר טראמפ לנשיאות: החל מתמיכת טראמפ בסיפוח יו"ש, לשמחת
נפתלי בנט אך לא כל כך לשמחת בנימין נתניהו, דרך איגוף הדמוקרטיים משמאל. הצרה העיקרית, קובע סגל, היא שחרף תמיכת
שלדון אדלסון בטראמפ, אין באמת לישראל גישה אמיתית לטראמפ, שאינו חייב, לדבריו, שום דבר לתורמים שלו.
את הטור שלו חותם סגל בעמדה נחרצת על שיחות חדר המלתחות לטראמפ, ועל האזכור של
ביל קלינטון. מומלץ לקרוא!
