תקועים בברייטון

למי שמקטר על רכבת ישראל, כדאי לקרוא את מה שכותב דיילי טלגרף (18.12.16) על הרכבת מברייטון ללונדון. "הרבה לפני שבע בבוקר, הנוסעים מביטים טרוטי עיניים אל לוח המידע ומנהלים בינגו. כמה מהם הימרו, בערב הקודם, על כרטיסים לרכבת של 7:15 ללונדון, וגילו שהיא בוטלה. כך גם הרכבת של 7:29 לתחנת ויקטוריה, אשר בשנה שעברה הוכתרה ל'שירות הרכבות הגרוע ביותר בבריטניה' משום שהיא לא הגיעה בזמן באף אחת מ-240 נסיעותיה". סטיב הרטרידג' שילם 2,600 ליש"ט לכרטיס שנתי - והוא פשוט מחכה שאיזושהי רכבת תגיע. הוא ומאות אחרים צריכים לסמוך באותו בוקר על הרכבת של 7:32 לתחנת גשר לונדון, אשר אותה מכנה העיתון "אקספרס האומללות". הסיבה: תשתיות הרכבת הרעועות בדרום-מזרח אנגליה קרסו - ולא מסיבות הנדסיות, אלא בשל השביתה הגדולה ביותר של עובדי התחבורה באזור מזה 25 שנה. ביום אותו מתאר דיילי טלגרף (15.12.16) המצב עוד היה טוב יחסית; יום לפני ויום אחרי השביתה הייתה מוחלטת והותירה 300,000 איש תקועים. הסכסוך בחברת Southern Rail אינו על משכורות או משרות, אלא על הרחבת השימוש ברכבות בהן יש רק נהג. מה שאצלנו הוא הנורמה, בבריטניה הוא עדיין סיבה למלחמה כוללת. האיגודים טוענים שהרכבות הללו יסכנו את בטיחות הנוסעים, ולא מדברים על כך שחלק מחבריהם יהפכו למיותרים. האיגודים מאיימים להרחיב את הסכסוך לחברות נוספות באזור המיושב ביותר של בריטניה, שגם הן מתכננות מודרניזציה של הרכבות. זעמם של הנוסעים, מדווח דיילי טלגרף, מופנה כלפי הנהלת החברה, שלא השכילה לפתור את הסכסוך הארוך. הוא מספר על חולי סרטן שלא יכולים להגיע לטיפול בלונדון, על מי שנאלצו להתפטר ועל כאלו שלא יכולים לבלות עם ילדיהם משום שהם מגיעים הביתה רק בשעות הערב המאוחרות. הפוליטיקאים, לעומת זאת, כועסים בעיקר על האיגודים. שר התחבורה, כריס גריילינג, אומר שמדובר ב"פעולה מכוונת של קיצוניות" שמטרתה להוריד את Southern Rail על ברכיה, והוא לא מוציא מכלל פעולה חקיקת חרום שתאסור על שביתות כלליות ברכבות. חברי הפרלמנט מן האזור טוענים שמדובר בניצול לרעה של זכות השביתה, ואחד מהם אף אומר שגם במצב הרגיל - אי-אפשר לקרוא "שירות" למה שהרכבת נותנת ללקוחותיה.