ימים אחדים לפני השבעתו, התנגש
דונלד טראמפ חזיתית עם חבר בית הנבחרים ג'ון לואיס - אחד מגיבורי התנועה לזכויות האזרח וממובילי המאבק לשוויון לאפרו-אמריקנים. למען הצדק יש לומר, שהיה זה לואיס שהתחיל, כאשר הודיע שאינו מקבל את הלגיטימיות של טראמפ כנשיא - והלה השיב שלואיס "כולו דיבורים, דיבורים, דיבורים, בלי מעשים ובלי תוצאות".
התגובה הזאת, שפשוט אינה מתאימה לעובדות, יצרה עימות קשה בין טראמפ לבין מנהיגים שחורים אחרים, והובילה להתרחבות מספרם של הדמוקרטים הבכירים שהודיעו שיחרימו את ההשבעה. מה שהחמיר עוד יותר את הסיפור היה העובדה, שהעימות התחולל ביום הזיכרון למרטין לותר קינג.
חתן פרס נובל, פרופ' פול קרוגמן, הגיב על הסערה במאמר בניו-יורק טיימס. את תגובתו של טראמפ הוא מכנה "היסטרית ומעליבה", ומוסיף עקיצה באומרו שבדיוק לכך ניתן היה לצפות. קרוגמן גם מזכיר, כי טראמפ החל את דרכו הפוליטית בכך שפקפק בזכותו של
ברק אובמה להיות נשיא - לאמר: הוא האחרון שיכול להיעלב מאמירה כמו זו של לואיס. "טראמפ מעולם לא הקריב דבר ולא נטל סיכון למען אחרים, ונראה שיש לו עוינות כלפי גיבורים אמיתיים", הוסיף קרוגמן, ברומזו לדבריו של טראמפ לפיהם ג'ון מקיין - גיבור מלחמת ויטנאם - אינו נחשב לכזה בעיניו.
קרוגמן מעדיף לעסוק בדבריו של לואיס, ולדעתו הם מבטאים לא פחות מאשר פטריוטיזם. הבחירות האחרונות היו מוכתמות מכל כיוון אפשרי, טוען קרוגמן. זו הייתה ההתערבות הרוסית לטובת טראמפ; וזו הייתה ההודעה חסרת ההצדקה של ה-FBI על חידוש החקירה נגד
הילרי קלינטון, שלדעת קרוגמן עלתה לה בבחירות. יחסו של טראמפ לנשיא
ולדימיר פוטין מעלה שאלות קשות: האם הוא שיתף פעולה עם הרוסים? האם מישהו ב-FBI דאג למרוח את החקירה על ההתערבות הרוסית? אפילו לפי מה שידוע כעת, מקצין קרוגמן את עמדתו, לא היה מעולם נשיא שהיה פחות ראוי לתוארו מאשר טראמפ.
לא מדובר רק בשאלה כיצד טראמפ זכה בכוח, ממשיך קרוגמן, אלא גם בצורך להגביל את הכוח הזה. טראמפ היה צריך לגלות מידה של ענווה, להראות שהוא מכבד את הרוב שלא בחר בו - אבל הוא לא עשה זאת וגם לא יעשה זאת. במקום זה, הוא מאיים על כל מי שמותח עליו ביקורת ומסרב להודות שהפסיד במניין הקולות. הוא מקיף את עצמו באנשים השותפים לבוז שהוא רוחש לדברים הטובים ביותר באמריקה. "אנחנו רואים קקיסטוקרטיה [שלטון הנחותים] אותו מובילים הגרועים ביותר", יורה קרוגמן.
"כבוד ימריץ אותו להתנהגות שלילית" מה יכול להגביל את השלטון הזה? קודם כל - הקונגרס: די בשלושה סנטורים רפובליקנים בעלי מצפון כדי להגן על הערכים האמריקניים. קרוגמן לא מונה אותם, אבל דומה שיש כמה כאלו, בראשותו של מקיין. עם זאת, קרוגמן מעריך שרוב הסיכויים הם שהקונגרס יתייצב לצידו של מי שלדעתו יהיה שליט אוטוריטרי - לא פחות - משום שחבריו יחששו לגורלם הפוליטי אם יתנגדו לו.
לכן, אומר קרוגמן, אין להתייחס לטראמפ בכבוד רק משום שהוא נושא במשרה שהצליח לחטוף. אסור לאפשר לו להפוך את הבית הלבן לדוכן הטפה ולעטוף את עצמו בהדר של משרדו. "בהתחשב בכל מה שאנחנו יודעים על אופיו של הבחור הזה, ברור לגמרי שאם יקבל את הכבוד שאינו מגיע לו - זה ימריץ אותו להתנהג בצורה שלילית", טוען קרוגמן.
חשוב להזכיר כיצד טראמפ הגיע לבית הלבן, וזה ימנע ממנו לקבל את הכבוד שלא מגיע לו. "להגיד שהבחירות הוכתמו איננו עלילה או תיאוריית קונספירציה פרועה; זו האמת לאמיתה", טוען קרוגמן. נכון, הימין יאשים בחוסר פטריוטיות את מי שיטיל בספק את הלגיטימיות של טראמפ - אבל זה מה שהוא תמיד עושה למי שתוקף נשיא רפובליקני. ונכון, אסור לחתור תחת הלגיטימיות של בחירות שתוצאותיהן אינן נראות לנו - אבל הפעם זהו מקרה יוצא דופן. יש להודות לג'ון לואיס שהיה לו האומץ לדבר; אמריקה זקוקה כעת לסוג זה של גבורה, מסיים קרוגמן.
