"השתמשנו בעובדות חלופיות" - הסבירה קיילין קונווי, אחת היועצות הבכירות של
דונלד טראמפ, את טענת הבית הלבן לפיה מספר הנוכחים בהשבעתו היה הגבוה ביותר בהיסטוריה. הטענה הזאת, איך לומר בעדינות, לא ממש התיישבה עם העובדות, וקונוויי מצאה פתרון יצירתי לסתירה. ניל אורביץ, במאמר ב-USA Today, מציע להירגע: אנחנו לא בעידן של פוסט-עובדות.
נכון, היו חדשות מזויפות שכנראה השפיעו על תוצאות הבחירות - אך כעת, כאשר טראמפ מתחיל לעבוד, התקשורת המסורתית תמשיך לשלוט בשיח הלאומי. קובעי המדיניות עדיין יצטרכו לקבוע את סדר יומם סביב מה שאומרים אמצעי התקשורת החשובים. את הכותרות יקבעו הדיווחים של התקשורת הממוסדת, שתבדוק את העובדות ותציף את השערוריות. האתרים המפיצים חדשות מזויפות לא יעשו את כל זה.
נתחיל במספרים, אומר אורביץ. שני האתרים הבעייתיים שזכו לתשומת הלב הרבה ביותר בזמן מערכת הבחירות היו Infowars ו-Breitbart; בשיאם היו להם, בהתאמה, 6 ו-19 מיליון מבקרים. לרשת של USA Today היו בחודש נובמבר 122 מיליון מבקרים ייחודיים; ל-CNN יש בממוצע 105 מיליון בחודש; וושינגטון פוסט וניו-יורק פוסט המריאו לפני הבחירות לקרוב ל-100 מיליון. העיתונות המסורתית מגיעה, לפיכך, לחלק עצום מתוך 320 מיליון תושבי ארה"ב.
לא רק המספרים קובעים, ממשיך אורביץ, אלא גם מי הם הקוראים. רוב אנשי הצוות בקונגרס קוראים את
וול סטריט ז'ורנל, וושינגטון פוסט, שני כתבי עת של הקפיטול, את האתר Politico ואת העיתון של עריהם. עובדי מדינה במשרדי החוץ וההגנה קוראים גם הם את העיתונים הגדולים, לצד פרסומים הנוגעים לתחומי עבודתם. לעומת זאת, הם לא גולשים לאתרים הבעייתיים ובוודאי שאינם מצטטים אותם כמקור מהימן.
לבסוף, כאשר מדובר בתחקירים ובשערוריות - אלו אומנם הדברים המעניינים ביותר, אך הקוראים רוצים לדעת שמדובר במקור מהימן. במסע הבחירות שלטו בכותרות הפרשות שהיו מבוססות היטב: המיילים של
הילרי קלינטון ושיחת ביזוי הנשים של טראמפ, למשל. זה נכון עוד יותר כאשר מדובר בנשיא מכהן, מדגיש אורביץ.
ביל קלינטון לא יכול היה להעלים את סיפור
מוניקה לוינסקי, ו
ג'ורג' בוש לא יכול היה להימלט מהביקורת על טיפולו בהוריקן "קתרינה". חשיפות של מקורות בלתי מהימנים, לא זכו לתשומת לב דומה.
נכון, אנשים מגלים עניין בחדשות מזויפות ומעבירים אותן בפייסבוק ובווטסאפ. בטווח הארוך זה ירעיל את האומה, מזהיר אורביץ, משום שהדעות ייקבעו על-פי "חדשות" בלתי מבוססות אלו. אבל כל אלו לא משחררים את התקשורת הממוסדת מתפקידה המרכזי בשלטון האמריקני; היא תמשיך להכתיב את סדר היום.
