סיפור בן מאה שנה על גורילה יוצא דופן נחשף באנגליה, כפי שמביא אותו (25.1.17) דיילי טלגרף. הגורילה, שזכה לשם ג'ון דניאל, גדל עם ילדי הכפר אוליי, שיחק איתם, הלך לבית הספר, שתה תה וסיידר ואפילו ידע להתרחץ - מתאר ספר היוצא לאור בימים אלו.
היחס לג'ון דניאל היה כאל ילד, הייתה לו מיטה משלו והוא ידע לסדר אותה. הוא נרכש בבית הכל-בו הלונדוני דרי-טומס בשנת 1918 תמורת 300 ליש"ט (25,000 ליש"ט בערכים ריאליים) בידי רופרט פני שהעניק לו את שמו. אחותו, אליס קנינגהאם, היא שהביאה את ג'ון דניאל לכפר וכינתה אותו "סולטן".
מרגרט גרום, המתגוררת כיום בכפר אוליי, גילתה אוסף תמונות של הגורילה ופרסמה אותן בספרה על תולדות הכפר. היא גם מתארת כיצד בעליו שוכנעו, כנראה לא בצורה הכי ישרה, למכור אותו לקרקס, שהעביר אותו לארה"ב ושם סיים את חייו. גרום אומרת, שזקני הכפר זכרו בשנים האחרונות את ג'ון דניאל מטייל עם הילדים ומסתכל מוקדם בסנדלר הכפר בעת שהלה תיקן נעליים.
קנינגהאם נהגה ליטול עימה את ג'ון דניאל לביתה בלונדון, שם השתתף בארוחות היוקרה שערכה ושתה תה של אחר-הצהריים. אולם לאחר שלוש שנים גדל ג'ון דניאל ומשקלו הגיע ל-500 ק"ג, והיא לא יכלה להמשיך לטפל בו. בשנת 1921 היא מכרה אותו ב-1,000 ליש"ט לקונה אמריקני, מתוך אמונה שיועבר לבית בפלורידה, אך במקום זאת מצא ג'ון דניאל את עצמו בקרקס הנודע של האחים רינגלינג.
בריאותו של הגורילה הדררה, כנראה בשל געגועיו לקנינגהאם, וגן החיות שאליו הועבר שלח לה מברק: "האם את יכולה לבוא מיד? מובן שזו תהיה לנו זכות לכסות את כל ההוצאות. עני מיד". קנינגהאם הפליגה מיד, אך ג'ון דניאל מת לפני שהגיעה אליו, בגיל 4.5. גופתו פוחלצה והיא מוצגת עד היום במוזאון להיסטוריה של הטבע בניו-יורק.
