החומה בגבול עם מקסיקו אינה הראשונה שדונלד טראמפ מנסה לבנות, ומן הסתם הוא מקווה שיצליח איתה יותר מאשר בפעם הקודמת. אז נכשל טראמפ בתוכניתו להקים חומה בת 3 ק"מ שתגן על אתר הגולף שלו בכפר האירי דונבג מפני גלי האוקיינוס האטלנטי - מספר (7.2.17) וושינגטון פוסט. מי שניצחו את טראמפ היו גולשים, נופשים, פעילי איכות הסביבה, מתכנננים מקומיים ואפילו שבלולים מיקרוסקופיים. וזה היה ממש לאחרונה: בחודש דצמבר הודיעה חברה טראמפ אינטרנשיונל גולף לינקס על נטישת התוכנית, שלדבריה הייתה חיונית להגנת האתר ולמניעת הצפתו. בשביל אדם שאוהב לנצח, ההפסד הזה - חודש בלבד לאחר שנבחר לנשיאות - הותיר טעם מר. ולמרות שכאמור היו רבים שהתנגדו לו וגברו עליו, טראמפ סימן אחד ויחיד: האיחוד האירופי, שתקנותיו עמדו בבסיס רבות מן ההתנגדויות. הוא לא הסתיר זאת: בראיונות ובהתבטאויות פומביות הביא טראמפ את סיפור חומת האתר כמוצג התביעה מספר 1 לטובת עמדתו נגד האיחוד, העומדת בסתירה לעשרות שנים של מדיניות חוץ שהייתה משותפת לרפובליקנים ולדמוקרטים. מאבק ביורוקרטי בנוגע למסלול גולף נראה בלתי סביר כצידוק לתפנית גיאו-פוליטית, אומר וושינגטון פוסט, אבל באירופה סבורים שזה בדיוק מה שעושה טראמפ במה שעלול להיות מכת מוות לאיחוד המעורער גם כך. נשיא מועצת אירופה, דונלד טאסק, הזכיר בגלוי את טראמפ כאחד הסיכונים לאיחוד - לצידם של סין, רוסיה והאיסלאם הקיצוני. אירוני למדי, לנוכח העובדה שטראמפ עצמו רואה את סין והאיסלאם הקיצוני כיריבים. מובן שמסלול הגולף אינו הסיבה לעוינותו של טראמפ לאיחוד האירופי. הוא רואה אותו כיריב-סחר של ארה"ב, מתנגד לדומיננטיות של גרמניה בו ומתנגד לתפיסתו הנותנת עדיפות לשיתוף הפעולה על פני הייחודיות הלאומית. אבל חומת האתר ממלאת תפקיד - ובאירופה טוענים שלא רק שזה שגוי מבחינה תפיסתית, אלא גם מבחינה עובדתית: לא האיחוד הוא זה שבלם את הפרויקט, הם אומרים. מסלול הגולף ומלון הפאר בכפר הקטן דונבג הוקמו בסיוע של מענק בסך 4 מיליון דולר שהעניק לא אחר מאשר האיחוד האירופי, במטרה לעודד את הכלכלה המקומית. הרעיון היה למשוך למקום תיירים, לצד 200 המשרות שיצר האתר. אבל בשנת 2014, עשור לאחר פתיחתו, נאבק האתר על קיומו בשל המיתון המתמשך בכלכלה האירית ושני חורפים קשים שפגעו בו. קבוצת טראמפ קנתה את האתר במחיר מציאה: 15 מיליון דולר. באביב של אותה השנה ביקר טראמפ לראשונה במקום, התקבל בכבוד מלכים והבטיח להשקיע 45 מיליון דולר בשדרוגו והרחבתו. אך כאשר סערות המשיכו להלום באתר, היה ברור שחייבים להגן טוב יותר על הדיונות עליהן הוא בנוי. הפתרון של קבוצת טראמפ: הקמת חומה לאורך 3 ק"מ, בגובה של חמישה מטרים ותוך שימוש ב-200,000 טון אבן, אשר תפריד בין הדיונות לבין החוף. עד מהרה התעוררה התנגדות עזה של חלק מן התושבים במקום - למרות שכאמור אתר הגולף הוא מקור פרנסה חשוב. אחרים התייצבו לצידו של טראמפ, בדיוק מהסיבה הזאת; לאחד מהם, יו מקנאלי, יש בן-דוד מדרגה שלישית בשם מייק פנס - כן, סגנו של טראמפ - והוא אומר שחלק ניכר מההתנגדות לחומה הייתה ממניעים פוליטיים. המתנגדים התעקשו שהם מודאגים מהפגיעה בסביבה, וחלקם אכן התבססו על הדירקטיבות של בריסל, כמו זו האוסרת להשמיד בעלי חיים דוגמת השבלולים הקטנטנים. הטענות הללו הוציאו מכליו את טראמפ, שאינו החסיד הכי גדול של איכות הסביבה. הוא כינה אותן "טריקים סביבתיים שמטרתם למנוע את בניית הפרויקט". לטענתו, החברה שבבעלותו קיבלה במהירות רבה את אישורה של ממשלת אירלנד, אבל הצורך באישור אירופי היה תוקע את העסק למשך שנים. האמת, אומר וושינגטון פוסט: האישור האירופי מעולם לא היה נחוץ והאישור האירי מעולם לא ניתן. הפרויקט נתקע במישור המקומי, בשל החוקים המקומיים, האיריים והאירופיים. קבוצת טראמפ העדיפה לוותר על הקמת החומה ולא לענות על 51 שאלות שהציגו לה מוסדות התכנון. כעת מציעה הקבוצה לבנות שתי חומות קטנות יותר, שליש בלבד מהגודל של החומה המקורית, אבל חלק ניכר מהמתנגדים המקוריים לא שינו את עמדתם. הנימוק שלהם: כאשר החומות הללו לא יעמדו במבחן, טראמפ ירצה לחזור לתוכנית הגדולה.