ל
דונלד טראמפ יש חבר טוב. קוראים לו רופרט מרדוק. הוא אחד מאילי העיתונות הגדולים ביותר בעולם, בעלי רשת News Corporation ופוקס המאה ה-21. ניו-יורק טיימס בדק השבוע (13.2.17) מה משמעותם של יחסים אלו.
פייננשל טיימס הדגים בשבוע שעבר עד כמה היחסים קרובים וגם עוברים לדור הבא:
איוונקה טראמפ הייתה הנאמן ל-300 מיליון דולר שמרדוק הפקיד עבור שני ילדיו מאשתו השלישית. היא ויתרה על התפקיד בחודש דצמבר, לאחר שאביה נבחר לנשיא ובטרם הושבע לתפקידו. אבל זה אומר, שכאשר אמצעי התקשורת של מרדוק - ובראשם פוקס ניוז - סיקרו את הקמפיין של טראמפ, לו-עצמו היו קשרים פיננסיים אישיים ביותר עם בתו של המועמד שהיא גם במקרה יועצתו הקרובה ביותר. גם בעלה,
ג'ארד קושנר - עוד אחד הקרוב מאוד לאוזנו של הנשיא - מקורב ביותר למרדוק.
החדשות הללו, מציין פרשן התקשורת של הטיימס, ג'ים רוטנברג, באות כאשר קבוצה של עיתונאים ב
וול סטריט ג'ורנל - גם הוא בבעלותו של מרדוק - מתקוממים בטענה שמרדוק מנע מהעיתון לסקר את טראמפ בצורה ביקורתית יותר. אבל היחסים בין השניים הולכים הרבה יותר רחוק, בהתחשב בכך שמעצמת התקשורת של מרדוק פרוסה בכל רחבי העולם ובהתחשב ברגישותו של טראמפ לכל מה שנאמר ונכתב עליו.
נסיון העבר בהחלט מעורר חששות. מרדוק גייס את ניו-יורק פוסט לטובתו של רונלד רייגן, ותחת ממשל זה קיבל את הרישיון להקים את פוקס כרשת ארצית רביעית. אגב: זה העיתון הראשון שטראמפ קורא מדי בוקר. מרדוק תמך במדיניותו הלוחמנית של
ג'ורג' בוש הבן, וממשלו היה זה שסלל את דרכו לרכישת רשת DitecTV. יריביו של מרדוק תוהים מה הוא ינסה לקבל כעת, מהנשיא המקורב ביותר אליו אי-פעם. לכל הפחות, הם משערים, הוא ינסה למנוע את רכישת רשת טיים-וורנר - שהוא עצמו ניסה לרכוש ב-2014 - בידי ענקית התקשורת AT&T.
מצד שני, מדגיש רוטנברג, למרדוק יש דעות שונות בתכלית מאלו של טראמפ בנושא הקריטי של גלובליזציה. בעוד טראמפ דבק במדיניות "אמריקה תחילה", מרדוק הוא אחד מאנשי העסקים הגלובליים ביותר שניתן להעלות על הדעת. סטיב בנון, יועצו הפוליטי הראשי של טראמפ, אמר זאת במפורש אחרי הבחירות: "רופרט הוא גלובליסט שמעולם לא הבין את טראמפ". מרדוק גם תומך בהגירה חופשית - שוב בניגוד מוחלט למדיניותו של טראמפ. הוא גם לא תמך בטראמפ בתחילת הדרך אלא לחץ על ראש עיריית ניו-יורק לשעבר, מייקל בלומברג, להתמודד לנשיאות. אבל לאחר מכן, כאשר טראמפ החל להוביל במרוץ הרפובליקני, מרדוק התייצב מאחוריו.
עוד מציין ניו-יורק טיימס, כי מרדוק לא התערב כאשר הן וול סטריט ז'ורנל והן ניו-יורק פוסט פרסמו מאמרי מערכת שמתחו ביקורת על צו הגבלת הכניסה שהוציא טראמפ. ברט סטיבנס, אחד ממבקריו הבולטים ביותר של טראמפ, עודנו מועסק אצל מרדוק.
זה לא אומר שטראמפ אינו אסיר תודה למרדוק. הוא אומר במפורש, שאמצעי התקשורת של האחרון עזרו לו הכי הרבה וגרמו לו הכי מעט בעיות. כאשר הופיע טראמפ בתדרוך לעיתונות בשבוע שעבר, הוא נתן את שתי השאלות הראשונות לנציגי ניו-יורק פוסט ופוקס ביזנס. תוכניות הדגל של פוקס ניוז בשעות הבוקר נותנות לטראמפ גיבוי מתמשך, ועם פרישתה של מייגן קלי - השדרנית הכוכבת שאיתה התעמת טראמפ בצורה גסה במהלך הקמפיין - גם מהדורת החדשות המרכזית הרבה יותר ידידותית כלפיו.
אפשר לומר, ממשיך רוטנברג, שניו-יורק פוסט ופוקס לא נותנים לטראמפ יותר מאשר נתנו לנשיאים קודמים. אבל המצב שונה כאשר מדובר בעמודי החדשות של וול סטריט ג'ורנל - אחד משלושת העיתונים הנפוצים ביותר בארה"ב ואחד המכובדים ביותר במדינה. העיתון שמר על עצמאותו המערכתית, כפי שהתחייב מרדוק כאשר רכש אותו לפני עשר שנים. אם כעת יצליח מרדוק להביא את הז'ורנל לכתיבה אוהדת לטראמפ, או אפילו להימנע מביקורת עליו, טראמפ יחגוג עד הגג.
עד עכשיו, מדגיש ניו-יורק טיימס, הג'ורנל ובעליו עומדים במבחן. מרדוק לא התערב כאשר העיתון חשף את הבדיקה הביטחונית שהובילה להתפטרות יועצו של טראמפ לביטחון לאומי, מייקל פלין. הוא אפילו לא התערב כאשר תחקיר של הג'ורנל פגע בחברה לבדיקות דם בה השקיע 100 מיליון דולר. אבל החששות לעתיד קיימים, במיוחד כאשר מדובר בעיתון כה חשוב. "מרדוק יצטרך להחליט האם עצמאותו של העיתון חשוב יותר מאשר השאיפות העסקיות שלו, האידיאולוגיה הפוליטית שלו או קשריו למשפחה החדשה בבית הלבן", מסיים רוטנברג.
