"תעלומה" - מכנה פיינשל טיימס את התופעה עליה הוא עומד (15.2.17): מחירי הנפט עולים בעוד המלאי ממשיך לגדול.
בתחילת פברואר היו בשוק 508.6 מיליון חביות נפט, 8% יותר מאשר בתקופה המקבילה אשתקד וכמעט רמת שיא. באופן תיאורטי, זה אומר שההיצע עולה על הביקוש. ובכל זאת, הרכישות נמשכות - במה שמכונה "לקנות את הבנייה": להגדיל עוד ועוד את בסיס המלאי.
ארה"ב מפרסמת מדי שבוע את נתוני המלאי הזה. בחמשת השבועות האחרונים הוא גדל ב-29.6 מיליון חביות - ואחרי כל פרסום שכזה, נרשם גל של רכישות בשוק הנפט. התוצאה המיידית: עליות במחירים. וכך הגיע המחיר הממוצע של הנפט מטקסס ל-53 דולר לחבית.
דומה שלאיש אין הסבר של ממש לתופעה יוצאת הדופן הזאת. יש האומרים, כי מאחוריה עומדות קרנות גידור גדולות המבקשות להגן על הפוזיציות אליהן נכנסו. אחרים טוענים, שמדינות אופ"ק מריצות את המחירים כדי להבטיח שהלקוחות יצברו מלאי לפני שהן מקצצות את התפוקה. קשה לזהות מיהם הקונים, מציין פייננשל טיימס, לנוכח האנונימיות בה פועל השוק.
הטלטלות סביב פרסום הדוחות האמריקניים עשויות להצביע על מתח נרחב יותר שקיים בשוק, ממשיך העיתון. מאחר שמדובר בתנודות המתרחשות בתוך דקות מאז פרסום הנתונים, ייתכן גם שמדובר בפקודות מכירה אוטומטיות אותן מאזנים מיד לאחר מכן הסוחרים בעלי המבט לטווח ארוך.
אוליבר ג'ייקוב, יועץ נפט שווייצרי, כתב בשבוע שעבר: "נראה ברור שמישהו מיישם אסטרטגיה מוגדרת, אבל אנחנו עדיין בתוך טווח המחיר, משום שהרכישות המשמעותיות הבאות מיד לאחר פרסום הדוח השבועי [בימי רביעי] אינן נמשכות בימי חמישי ושישי". מומחה אמריקני, מארק וונדרהיידה, סבור לעומתו שניתנת חשיבות מוגזמת לנתוני המלאי האמריקניים. הוא מכנה אותם "שמאטעס", באומרו שמדובר בנתונים הידועים לכל שכבר מגולמים במחיר הנפט.
