דונלד טראמפ הרבה לדבר בקמפיין על נסיונו הניהולי, אבל אין לו שום ניסיון אמיתי כזה - טוען (21.2.17) ברט סקפטור במאמר בוושינגטון פוסט. למה? משום שהוא ניהל חברה משפחתית, וזה לא דומה לניהול של כל עסק אחר. ספקטור הוא פרופסור בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת נורת'ווסטרן.
קל להבין את המשיכה של נשיא שהוא מנכ"ל, כותב ספקטור. אבל ארבעת השבועות הראשונים של ממשל טראמפ הם הכל חוץ מאשר מכונה משומנת. הבית הלבן שרוי בתוהו ובוהו ואינו מתפקד. הסנטור ג'ון מקיין - יריב ותיק של טראמפ - היטיב לתאר זאת בחמש מילים: "איש אינו יודע מי אחראי".
את הסתירה בין הקריירה העסקית של טראמפ לבין המצב של ממשלו מסביר ספקטור בכך, שטראמפ לא היה מנכ"ל אמיתי. הוא לא ניהל חברה ציבורית עם בעלי מניות ודירקטוריון שיכלו לדרוש ממנו דין וחשבון. הוא ניהל חברה משפחתית פרטית, בה הוא גם הבעלים וגם המנהל. התפקיד הזה ממש לא מכשיר את מי שנושא בו להיות נשיא, הוא טוען.
ספקטור מסביר בפירוט את ההבדלים המרכזיים בין חברה ציבורית לחברה פרטית. הבדל מהותי הוא בכך שחברות ציבוריות נתונות לרגולציה קפדנית וחייבות למסור לציבור דיווחים מפורטים על פעילותן. החברות הללו גם מבוקרות בידי רואי חשבון חיצוניים, והמנכ"ל נושא באחריות פלילית למניפולציות בדוחותיהן. המנכ"ל צריך לפעול לפי כללי הממשל התאגידי, נתון לפיקוחו של הדירקטוריון וגם למבקר הפנים יש חשיבות. והנקודה הקריטית ביותר היא, שחברות מעיפות מנהלים כושלים.
כל אלו אינם קיימים בחברות פרטיות, כמו זו של טראמפ. הוא היה היו"ר, המנכ"ל והנשיא של חברת-האם השולטת על מאות עסקים. החברה מאוגדת כחברה באחריות מוגבלת, תאגיד המעניק לבעליו הטבות מס והגנה פיננסית ומשפטית מפני תביעות אישיות. טראמפ היה אחראי אך ורק לעצמו ובפני עצמו. צוות הניהול שלו כלל את ילדיו ונאמניו, ומנגנון קבלת ההחלטות שלו לא היה כפוף לכללי ממשל תאגידי. הנשיא, לעומת זאת, חייב דין וחשבון למחוקקים, לבתי המשפט ולמצביעים.
היבט חשוב נוסף של חברה ציבורית הוא השקיפות, שאינה קיימת בחברה פרטית. העובדה שטראמפ אינו מורגל בשקיפות, באה לידי ביטוי בביקורתו על בתי המשפט בנושא איסור הכניסה של מוסלמים, ובסודיות בה אפף למשל את דוחות המס שלו ואת מצב בריאותו. כנשיא, החשאיות של טראמפ גורמת ליועציו להיות באפילה - מה שמוביל לבלבול ולהודעות הסותרות שניפק ממשלו בחודש הראשון שלו.
טראמפ עשה ניסיון אחד להנפיק חברה: את טראמפ מלונות וקזינו ריזורטס. זה נאמר באסון, אומר ספקטור, עם לא פחות מאשר חמישה הליכי פשיטת רגל. בדרך, נטל טראמפ לעצמו משכורות ובונוסים ענקיים והטבות נוספות. מה שמטריד עוד יותר הוא העובדה, שטראמפ לא דיבר על טובת החברה אלא אמר: "עשיתי עסקות מצוינות עבור עצמי".
כל הנשיאים הקודמים היו אנשי ממשל או צבא - אז למה שלא לבחור נשיא שהיה מנכ"ל? ניסיון פוליטי אינו מבטיח נשיאות יעילה, אומר ספקטור.
אברהם לינקולן, מספר אחת בכל דירוג נשיאים, היה פוליטיקאי מקצועי - וכך גם יורשו הרה-האסון, אנדרו ג'ונסון. יש הרבה תכונות של מנכ"לים שיכולות לסייע לנשיא מוצלח: שקיפות, נטילת אחריות, ממשל תאגידי, מחויבות לאינטרסים של הכלל. אלא שלמרבה הצער, זה לא הרקע של טראמפ. לכן, האמירה "איש אינו יודע מי אחראי" עלולה להיות המנטרה של השנים הקרובות.
