זה היה ערב שקט - רק חמישה אנשים נהרגו. כך מתאר מיגל סיג'וקו בניו-יורק טיימס את החוויות המתרחשות מדי לילה בעיר מנילה, בירת הפיליפינים, במאבקו של המשטר נגד סוחרי סמים. קבוצה של עיתונאים שעוקבים אחרי המתרחש על בסיס יום-יומי (או שמא: ליל-לילי) מספרים, שבלילה ממוצע יש תריסר גופות, והיה מקרה בו נספרו 27 כאלו.
בשמונת חודשי נשיאותו הראשונים של רודריגו דוטרטה התפרסמו ברחבי העולם דיווחים מעוררי דאגה על מלחמות הסמים ברחובותיה של העיר בת 13 מיליוני התושבים, אם כי תומכיו של הנשיא טוענים שמדובר בדיווחים מוטים ובמעשי הרג הכרחיים. סיג'וקו החליט לראות במו עיניו מה מתרחש ובילה סוף שבוע בחברת העיתונאים העוקבים אחרי המוות ההמוני - והם בקושי עומדים בקצב.
בקמפיין שלו הבטיח דוטרטה להדביר את הסמים והפשיעה בתוך שישה חודשים. כנשיא הוא העניק חנינה לכל השוטרים שהרגו אזרחים תוך כדי תפקידם, ואמר שזכויות האדם אינן חלות על נרקומנים משום שהם אינם בני אדם. כדי לתת דוגמה אישית, דוטרטה ירה במו ידיו בגופותיהם של חשודים. התוצאה: למעלה מ-7,000 הרוגים, 43,000 חשודים נעצרו, 80,000 סוחרי סמים ו-1.1 מיליון מכורים הסגירו את עצמם. פשעים הקשורים לסחר בסמים, כמו גניבות ושוד מכוניות, צנחו ב-42%. אולם שיעור מעשי הרצח זינק ב-51%.
אחרי המתרחש בלילות עוקבת קבוצה של עיתונאים, מפיקי סרטים דוקומנטריים וצלמים, והם הולכים בעקבותיהם של השוטרים המצוידים ברשימות של חשודים. הם מקבלים את המידע ברדיו, מבתי הלוויות, טיפים ממקורות במשטרה ומעמיתים למקצוע. מפקדי המשטרה זהירים יותר ומנסים להתחמק מאותו מעקב, וכך נראות סצינות של "מרדפים" מצד העיתונאים אחרי השוטרים. חברי הקבוצה טוענים, כי המשטרה מחבלת בזירות פשע, הודעותיה סותרות את דברי העדים ומשפחות ההרוגים מאשימות את המשטרה בהטרדות. תשומת ליבה של התקשורת שינתה הן את הדרך בה מבוצעים הן מעשי הרצח והן החקירות. ההריגות עברו מן הרחובות אל הבתים. הגופות מוחשות במהירות לבתי החולים, לשם לא יכולים העיתונאים להיכנס, וזירות הפשע מנוקות לפני שניתן לתעד אותן.
בלילה בו הצטרף סיג'וקו לעמיתיו, הם הגיעו לזירה בה הייתה מוטלת גופתו של צעיר בן 22 כאשר בראשו יש חור מקליע. עדים טענו שהמשטרה הוציאה קודם לכן את האיש מביתו, בעוד השלטונות טענו שהוא נורה כאשר ביצע גניבה. בכיסו נמצאו שתי חבילות קטנות של קריסטל מת' בשווי של 4 דולרים. לשוטרים נדרשו 15 דקות כדי לחקור, לתעד ולנקות את הזירה.
ב-30 בינואר הודיעה ממשלת הפיליפינים על השעיה זמנית של מלחמת הסמים, לאחר שנודע שאיש עסקים דרום-קוריאני נעצר בידי המשטרה, נורה למוות, גופתו נשרפה והאפר נשטף באסלה - וכל זאת כאשר אשתו נדרשת להפקיד ערבות של 100,000 דולר לשחרורו. אולם טוען סיג'וקו, מעשי ההרג נמשכים. על הממשלה מוטלת האחריות לכך שהיא לא מסוגלת להפסיק אותם ולהעמיד לדין את האחראים, הוא מאשים. "זוהי הנורמה החדשה. קל יותר וזול יותר להרוג אותם" מאשר לכלוא את הסוחרים והנרקומנים, אומר צלם עיתונות מקומי.
הציבור בפיליפינים אומנם תומך במאבק בסמים, אך מתנגד להריגות - מלמדים סקרים. וכעת יותר ויותר אזרחים מתחילים למחות. הכנסייה הקתולית הוציאה לרחובות 10,000 איש בצעדה נגד ההריגות, ועורכי דין התנדבו להגיש תביעות בשמותיהן של משפחות ארבעה מן ההרוגים. קצין בכיר במשטרה אף ייחס את ההריגות במישרין לדוטרטה. כל אלו אומרים כעת את מה שטענו העיתונאים במשך חודשים.
