החששות מפני ניצחון של חירט וילדרס בבחירות בהולנד לא רק הופרכו בדיעבד, אלא היו מוגזמים מלכתחילה - כותב (יום ה', 16.3.17) ג'ון הנליי בעיתון הבריטי גארדיאן.
וילדרס הימני, המתנגד למוסלמים ולאיחוד האירופי, נתפס כאבן הדומינו השלישית שעלולה/עשויה ליפול - אחרי הבקרזיט ונצחונו של
דונלד טראמפ - וכהקדמה להצלחות של הימין בגרמניה ובצרפת החשובות בהרבה בהמשך השנה, העלולות לפורר את האיחוד כולו. ראש ממשלת הולנד, מארק רוטה, הציג כך במכוון את הבחירות - אבל בפועל התבנית הייתה שונה, טוען הנליי.
הברקזיט והבחירות בארה"ב היו שחור-לבן: לצאת מ
האיחוד האירופי או לא, לבחור בטראמפ או בהילרי קלינטון. המנצח היה צריך 50% - ואכן בבקרזיט הרוב היה של כאחוז, ואילו טראמפ הפסיד במניין הקולות. לעומת זאת, בהולנד התמודדו 28 מפלגות על 150 מקומות בפרלמנט, ולשש מהן יהיו כעת עשרה מושבים ומעלה. רוטה יקבל 33, לעומת 20 בלבד של וילדרס. בכל מקרה, יש צורך בקואליציה של ארבע-חמש מפלגות, ובכל מקרה כולן הכריזו שלא יישבו עם וילדרס, כך שלא היה לו שום סיכוי להפוך לראש הממשלה. אפילו אם היה קורה הלא-ייאמן ו-וילדרס כן היה נעשה ראש ממשלה, הוא עדיין היה זקוק לרוב בסנט כדי להעביר את החוקים הוא מעוניין - ושם יש לו רק תשעה מתוך 75 המושבים.
וילדרס יכול להצביע על דמיון לטראמפ - סגנון השיער, הססמאות, השימוש בטוויטר - אבל כלל לא ברור עד כמה הוא יכול היה ליישם בפועל את תוכניותיו, מדגיש הנליי. הציבור ההולנדי גם לא היה מצביע, ודאי לא בעתיד הנראה לעין, בעד פרישה מהאיחוד האירופי.
האם הצלחה של וילדרס הייתה נותנת רוח גבית ל"אלטרנטיבה לגרמניה" ולמארין לה-פן? בכלל לא בטוח, טוען הנליי. בשני המקרים לא הצביעו הסקרים על התחזקות לימין אחרי הבקרזיט ונצחונו של טראמפ. בצרפת אומנם מדובר שוב על בחירות לנשיאות של אחד נגד אחד (בסיבוב השני), אך נכון לעכשיו יש לעמנואל מקרון יתרון של 20% על פני לה-פן. זה איננו פער שניתן להסביר כטעות נוספת של הסוקרים.
לה-פן בכל זאת עשויה לנצח, ואולי אף לנסות לשנות את מבנהו של האיחוד האירופי ובכך לחסל אותו. אבל - וזהו אבל גדול - בחודש יוני יתקיימו בחירות לאסיפה הלאומית, ושם איש אינו חוזה ניצחון לחזית הלאומית של לה-פן, כך שהיא לא תוכל לצאת למשאל עם על הקשרים עם האיחוד. כיום יש לחזית הלאומית שניים (כן, שניים) מבין 577 המושבים בבית התחתון ושניים מבין 348 הסנטורים בבית העליון - ויש צורך באישור של שני הבתים, בנוסך על משאל עם, כדי לפרוש מהאיחוד.
אפילו אם לה-פן תצליח איכשהו לצאת למשאל עם, אין שום סימנים לכך שהצרפתים מוכנים לפרוש אפילו מגוש האירו, שלא לדבר על האיחוד. ניצחון של לה-פן יזעזע את יסודותיו של האיחוד האירופי, מסכים הנליי, אבל קשה לראות כיצד היא תצליח להגשים חלק ניכר מתוכניותיה לגבי אירופה.
ומה לגבי גרמניה? מפלגת הימין "אלטרנטיבה לגרמניה" הגיעה בספטמבר שעבר לשיא כוחה בסקרים - 15% - ומאז צנחה ל-8% בלבד. היא עשויה לזכות לראשונה במושבים בבונדסטג בבחירות שיתקיימו בעוד חצי שנה, אבל קלושים סיכוייה להיות חלק מהקואליציה הבאה. ושוב: כמו בהולנד, לא מדובר בבחירות של "המנצח לוקח הכל" אלא במאבק בין שורה של מפלגות.
הנליי מסכם: לא משנה כמה אבני דומינו יפלו השנה - אם בכלל; קיצו של סדר העולם הליברלי אינו נראה באופק.
