אחרי ש-130,000 עובדי מדינה טורקים איבדו את משרותיהם בעקבות נסיון ההפיכה ביולי שעבר ו-45,000 איש נעצרו, הנשיא רג'פ טאיפ
ארדואן עובר ליעד הבא שלו: האליטה העסקית של המדינה. השבועון דר-שפיגל הפנה את תשומת הלב לתופעה זו, המאיימת על כלכלתה של טורקיה.
עשרות אנשי עסקים נעצרו בחשד – כך לפחות נטען – שהיו מעורבים בנסיון ההפיכה ו/או עמדו בקשר עם המנהיג המוסלמי הגולה פתולה גולֶן. התוצאות כבר ניכרות בשטח: הצמיחה צנחה ל-1.8% בקצב שנתי ברבעון האחרון של 2016, לעומת שיא של 9% בקדנציה של ארדואן. ואילו האבטלה זינקה בדצמבר שעבר ל-13%, שיא של שבע שנים. והלירה הטורקית ירדה לשערה הנמוך ביותר אי-פעם מול הדולר – מה שמכניס לבעיה קשה חברות טורקיות שנטלו הלוואות בדולרים.
כל אלו ביחד עלולים להכניס את ארדואן למגננה מוקדם מהצפוי, צופה השבועון. ב-16 בחודש יתבקשו אזרחי טורקיה לאשר רפורמה בחוקה, שתהפוך את ארדואן לחזק עוד יותר מכפי שהוא כיום. עד לפני מספר חודשים נצחונו של ארדואן נראה ברור, אך לאור המצב הכלכלי הנוכחי – זה כבר בכלל לא בטוח.
"עיר של רוחות רפאים" מיליוני טורקים לא בחרו את ארדואן בשל מדיניותו הלאומנית, אלא בשל הבטחתו לשגשוג. בשנות שלטונו עלתה רמת החיים של מעמד הביניים – בדיוק אותו מעמד שכעת חושש שמצבו ישוב ויורע. מחקר שמצטט דר-שפיגל מצא, כי שני שלישים מהטורקים אינם מרוצים מההתפתחויות הכלכליות. ארדואן נתקל בביקורת אפילו בעיר כמו קאייסרי, שהייתה זמן רב מעוז שלו ושל מפלגת הצדק והפיתוח בראשותו. "היא הפכה לעיר של רוחות רפאים", אמר לשבועון איש עסקים מקומי, בתארו את העיר שהייתה אחד מערשי "הנמרים של אנטליה" – מנהיגים עסקיים מוסלמיים-שמרנים שפרחו תחת ארדואן.
בחודשים האחרונים הורה ארדואן לתפוס את נכסיהן של 800 חברות, בשווי כולל של 10 מיליארד דולר. בקאייסרי לבדה נאסרו 60 אנשי עסקים מנימוקים פוליטיים. התוצר המקומי צנח אשתקד ב-4% ושתיים מכל חמש חנויות במרכז העיר נסגרו מאז נסיון ההפיכה. דומה שלארדואן לא אכפת מכל אלו והוא מפגין אדישות כלפי הסטטיסטיקות, ואף מצייר בנאומיו תמונה של כלכלה טורקית חזקה וטען שהיא תהפוך לאחת החזקות בעולם. האמת היא הפוכה.
ההתחלה הייתה שונה. כאשר ארדואן התמנה לראש הממשלה בשנת 2003, הוא ביצע רפורמות בכלכלה, הפחית את הביורוקרטיה ופתח את השוק למשקיעים פרטיים. אנשי פיננסים זרים היו להוטים להשקיע בטורקיה והזרימו לה 400 מיליארד דולר בשנים 2012-2003 – פי עשרה מאשר בשני העשורים הקודמים. אולם מה שהתחולל מאז נסיון ההפיכה הבריח את המשקיעים הזרים. סוכנויות הדירוג מוד'יס ו-S&P הורידו את דירוג האשראי של טורקיה ל"זבל" וההשקעות הזרות צנחו אשתקד ב-40%.
בריחת ההון יצרה תנועה סיבובית הניכרת במיוחד בתחום הבנייה, אומר דר-שפיגל. הצמיחה הטורקית נשענה במידה רבה על ענפי הנדל"ן והתשתיות, כאשר ארדואן שפך כסף על כבישים, בתי חולים ושדות תעופה. אך כעת אין מימון להמשיך בפרויקטים אלו. בנוסף לכך, חוסר היציבות הפוליטי הביא לירידה חדה בהכנסות מתיירות. בריביירה הטורקית עומדים מאות מלונות למכירה. בבזאר של איסטנבול נסגרו 600 מתוך 2,000 החנויות מאז הקיץ שעבר. טורקיש איירליינס הוציאה מהשירות 30 ממטוסיה.
השכר והצריכה צונחים כאשר מחברים את כל אלו, התוצאה ברורה מאליה: חברות מפטרות עובדים ומקצצות בשכר. הצריכה המקומית, המהווה 60% מהתוצר הטורקי, הצטמקה. הכלכלן מוטספה סונמז אינו בורר במילים: "טורקיה נמצאת על סף פשיטת רגל". ומה שעוד יותר גרוע: משקיפים חוששים שטורקיה תקח איתה לתהום מדינות נוספות. היא חייבת 270 מיליארד דולר לבנקים זרים, מתוכם 87 מיליארד דולר לבנקים ספרדיים, 42 מיליארד דולר לגרמניים ו-15 מיליארד דולר לצרפתיים. קשיים של טורקיה עלולים לגרום למשבר כלכלי בכל אירופה, מזהיר סונמז.
ארדואן מנסה להסיט את תשומת הלב של אזרחי ארצו מהעובדה שאין לו תוכנית להתמודד עם המשבר הכלכלי, כותב דר-שפיגל – מה שמסביר את העימותים המילוליים שהוא יוזם ללא הרף עם מדינות אחרות. במקביל, טורקיה מנסה להשיג הון בצורה כמעט נואשת. אנקרה הטילה מס מיוחד על הבנזין והחליטה להעלות את המע"מ – שני מיסים אותם קל מאוד לגבות. צעד חיוני נוסף הוא להעלות את שיעור הריבית כדי להפסיק את צניחת הלירה, אך ארדואן חושש שצעד כזה יקטין עוד יותר את הצמיחה. במקום זאת, הוא האשים את "הלובי של שיעור הריבית" באחריות לירידת המטבע ולעליית האינפלציה. מסכם איש עסקים מקומי: "הנשיא שלנו חי בעולם משלו".