מלחמת האזרחים בסוריה נמצאת כעת בתחילת שנתה השביעית. העבודה שתחילתה במחאות לא-אלימות, נראית כמו זיכרון רחוק. אחת מהמחאות הלא-אלימות בוצעה על-ידי חבורתו של מוסן אל-מסרי, כאשר קבוצת פעילים שיחררו אלפי כדורי פינג-פונג בצבעים שונים, עליהם הייתה כתובה המילה "חופש". סיפור מאסרו של אל-מסרי והעינויים שעבר, פורסמו בתחילת השבוע בוושינגטון פוסט.
בסדרת ראיונות, מתאר אל-מסרי כיצד עונה ונחקר במשך שנתיים בארבעה מתקני חקירה, לפני שהגיע למקום המכונה "בית חולים". מקום זה, הידוע גם בשם 601, אינו אתר העינויים היחיד בסוריה, אולם פרסום התמונות מהמקום הפכו אותו לידוע ביותר.
המתקן נמצא מספר קילומטרים מארמונו של נשיא סוריה,
בשאר אסד, ומענים בו אסירים חולים כאשר הם כבולים למיטות, העידו אל-מסרי ואסירים נוספים. הגופות נערמות בשירותים, במתקנים חיצוניים ובכל מקום שיתאים לכך. לאחר מכן הגופות מתועדות ומועלות למשאיות בדרך לקבורה המונית. בימים הראשונים של מלחמת האזרחים, גם הרפואה הייתה חלק מהעינויים, כאשר רופאים תומכי ממשלה ביצעו קטיעות אצל מפגינים בגין פציעות קלות.
100,000 נעצרו או נעלמו בראיונות שנתנו עצורים לשעבר, הם מתארים את הזוועות שמתרחשים באותם "בתי-חולים" ברחבי המדינה. אנשים העוסקים בנושא אמרו שקשה להם למצוא מקבילה מודרנית לזוועות אלו. העצורים לשעבר מגיעים מתחומים שונים. אנשים מהמעמד הגבוה, בני מעמד הפועלים, אנשי שמאל, איסלאמיסטים ועוד.
הקשר היחיד בין עצורים אלו, הוא המעורבות שלהם במלחמת האזרחים במדינה. כמה מהם נחשבו ממוביליה, ואחרים פשוט הביעו תמיכה באינטרנט למעשיהם של אחרים. חוקרי הנושא אמרו לוושינגטון פוסט כי עדויות אלו הן מהעדויות הממשיות ביותר לפשעים נגד האנושות בסוריה, בתקווה שיום אחד בכירי הממשל הסורי יעמדו על כך למשפט.
לפי הערכות הרשת הסורית לזכויות אדם, יותר מ-100,00 בני אדם נעצרו או נעלמו בסוריה מאז תחילת מלחמת האזרחים. באותו זמן, קבוצות סיוע בינלאומיות קיבלו גישה רק לחלק קטן מבתי הכלא, אך לא התקבלה גישה לאף אחד ממתקני המעצר שבו נכלאו המרואיינים של וושינגטון פוסט.
אל-מסרי עצמו נעצר באביב 2012, כאשר היה בדרכו לטורקיה. הוא עבר עינויים חוזרים ונשנים, הועבר מבית כלא לבית כלא, והגיע לבסוף לבית הכלא סדניה. ארגון אמנסטי פרסם בחודש פברואר 2017 דוח על בית כלא זה, ולפיו 13,00-5,000 בני אדם הוצאו בו להורג ללא משפט, בתקופה שבין ספטמבר 2011 לדצמבר 2015. עוד נאמר בדוח כי עינויים ורעב הם דבר שיטתי בבית כלא זה. אל-מסרי סיפר, כי האסירים למדו לשתוק, כאשר הסוהרים שאלו מי רוצה ללכת לבית החולים, שכן רק מעטים חזרו משם.
לאחר מספר חודשים, אל-מסרי הועבר למתקן 601 הידוע לשמצה. כל אחד מהעצורים החדשים זוכה ל"קבלת פנים" - מכות אכזריות משומרים ואנשי צוות רפואי הלבושים במעילים לבנים. במקום זה, ההתעללות מתחילה באדם החלש ביותר. עצור אחר סיפר, כי כל העיסוק במתקן 601 היה סביב שליטה. מאחר שהפסקות מקלחת היו נדירות ביותר, העצורים היו עושים את צרכיהם על עצמם, ונשארו לשבת בצורה שכזו במשך ימים רבים.
עינו גם ילדים לפי ועדת החקירה של האו"ם משנת 2013, לכוחות הביטחון הסורים היו שלוחות באותו מתקן. הוועדה מצאה, כי עצורים רבים, כולל ילדים, הוכו ועונו תוך פגיעה חוזרת בפציעות קודמות. לפי החוקרים, מקרי ההתעללות יכול להפוך לאחד מעמודי התביעה המרכזיים במקרה של העמדה לדין של אותם רופאים או בכירים בממשלה הסורית.
במתקן 601 עזרו לרופאים אנשים במדים כחולים - תומכי מלחמת האזרחים, שנשברו בעינויים והפכו לחלק מהסוהרים. השומרים לא השתמשו בשמותיהם האמיתיים כדי להימנע מזיהוי. ארבעה מהניצולים אמרו שהסוהר המפורסם ביותר היה עזריאל, או "מלאך המוות". הוא תואר כאדם עב-כרס מלטקיה, שהחזיק במקל עם סכיני גילוח. הוא היה בוחר עצורים למה שהוא היה מכנה "צדק"; העצורים האחרים כינו זאת "רצח". אל-מסרי סיפר כיצד עזריאל הצית פעם שקית ניילון, והמס אותה מעל פניו של אחד העצירים עד מותו, כנראה מהתקף לב. אחרים סיפרו כיצד היה מבקע את ראשיהם של עצורים אחרים עם מוט מתכת.
כאשר ההתקוממות התגלגלה למלחמה, החוקרים נעשו אובססיביים לגבי רעיון השותפים ועינו את העצירים כדי לחלץ מהם שמות של חשודים נוספים. מסמכים חתומים של בכירי ממשל בסוריה, העידו על העלייה במקרי המוות ולעיתים אף התלוננו על כך שהגופות נערמות. בדצמבר 2012 הורה ראש המודיעין הצבאי לכל אגף לשלוח את מתיהם לבית-חולים צבאי. לפי המסמך, כך גופה צריכה להיבחן ולהיות מתועדת.
התצלומים על-אודות העינויים פורסמו ברחבי העולם בשנת 2014, לאחר שהוברחו מסוריה על-ידי שוטר צבאי המוכר בכינוי "קיסר". רוב התמונות נלקחו ממתקן 601, בהן נראים גופותיהם המעונים והשלדיים של עצירי המקום. תצלומים אלו מהווים תיעוד של 11,000 מקרי מוות. חוקר של משמר זכויות האדם אמר כי יש לזכור מדובר בתצלומים של אדם אחד, בתקופה אחת ממקום אחד, וגם זה היה רק חלק קטן מהנעשה ומהמתועד.
במקרים מסוימים, אנשים שוחררו ממתקנים אלו. כך היה במקרה שבו קבוצה של עצירים עמדה בפני שופט ושוחררה על המקום, לאחר שהשופט הודה שהם נאלצו למסור הודעות שווא בעקבות העינויים שעברו. אל-מסרי עצמו הוחזר לבית-הכלא בסדניה לעוד שנה של עינויים. בחורף 2014 חלם שהוא עובר מקלחת חמה, השוטפת ממנו את השנתיים האחרונות בחייו. הוא התעורר למראה שומר העומד מעליו שאומר שהוא משוחרר. כאשר חזר לביתו בדמשק, נכנס לחדר האמבטיה כדי לעמוד לבדו לרגע. כאשר פתח את עיניו והביט במראה החל לצרוח. הוא לא זיהה את עצמו במראה.
