אזרחי טורקיה יכריעו בשבוע הבא (16.4.17) האם לאמץ את הרפורמות החוקתיות שמציע הנשיא רג'פ טאיפ
ארדואן. פורמלית, מדובר במעבר מדמוקרטיה פרלמנטרית לדמוקרטיה נשיאותית. מעשית – כותב השבועון אקונומיסט – מדובר בהענקת כוח מוחלט לארדואן, תוך שהמדינה הולכת ומדרדרת לדיקטטורה.
חשיבותה של טורקיה אינו נובע רק מגודלה, אלא גם ובעיקר מהיותה צומת של הכוחות הפוליטיים המעצבים את העולם. במשך מאות שנים טורקיה הייתה אימפריה גדולה, וכעת עליה להתמודד עם האלימות הזולגת אליה ממלחמת האזרחים בסוריה. טורקיה היא מקרה בוחן, מסביר אקונומיסט, לאפשרות השילוב בין הדמוקרטיה לבין האיסלאם. עליה לנווט בין הליברליזם המערבי ובין הלאומיות האוטוריטרית. בשנים האחרונות טורקיה צועדת אחורה תחת הנהגתו של ארדואן, אולם משאל העם יכול להוות שינוי כיוון.
ישנה סבירות גבוהה שהעם יחליט לעבור לדמוקרטיה נשיאותית, אולם זה אינו ודאי. נשיא חזק אינו דבר שלילי, אומר אקונומיסט, אבל החוקה החדשה של טורקיה מרחיקה לכת. המדינה תקבל סולטן בן המאה ה-21 שמופרד באופן מירבי מהפרלמנט. בחירה במהלך זה, תצעיד את טורקיה לעבר דיקטטורה.
טורקיה הלא-ליברלית אחרי שארדואן ומפלגתו עלו לשלטון בשנת 2003, הם דאגו לצמיחתה של המדינה. הם מיגרו את האינפלציה, הובילו לצמיחה כלכלית, התמודדו בהצלחה עם בכירי הצבא, חיזקו את זכויות האזרח ואף דיברו על שלום עם הכורדים. כיום, טורקיה מוטרדת משורה של בעיות. בצילה של מלחמת האזרחים בסוריה, גורמים ג'יהאדיסטים וכורדים פועלים נגד המדינה. בקיץ שעבר התרחש ניסיון ההפיכה הכושל, הכלכלה מתחזקת אולם לא כמו בעבר, בין היתר בשל ירידה בתיירות. ארדואן טוען, שלאור זאת יש צורך בחוקה חדשה שתיצור יציבות. לדבריו, רק נשיא חזק יכול לשמור על המדינה ולהתמודד מול אויביה. באופן טבעי, הוא מדבר על עצמו.
החוקה החדשה מגלמת את טורקיה הלא-ליברלית: המנצח לוקח הכל, למפלגת השלטון יש זכות לערער על מוסדות כגון הרשות השופטת והעיתונות. יציבות מסוג שכזה היא חלולה, מזהיר השבועון. הדמוקרטיות המוצלחות ביותר מקפידות על הפרדת כוחות ועל האטה של הממשלה. הרעיון המנחה של החוקה האמריקנית הוא לעצור את הנשיאים מלנהוג כמו מלכים. גם הממשלה הבריטית, למרות שאין לה חוקה, חייבת להכפיף עצמה על בסיס קבוע לרשות השופטת, לעיתונות ולפרלמנט.
הטיעון החשוב ביותר נגד הפוליטיקה הרודנית הוא ארדואן עצמו. מאז ההפיכה הכושלת, הוא שולט במשטר חרום שמדגים עד כמה כוח יכול להשחית. המדינה רשאית להגן על עצמה, במיוחד נגד אלימות פוליטית, אבל ארדואן הלך הרבה מעבר להגיוני. קרוב ל-50,000 אנשים נעצרו ו-100,000 עובדי מדינה פוטרו, למרות שרק חלק מזערי מהם נטלו חלק בניסיון ההפיכה. כל מי שארדואן רואה כאיום – עלול להיפגע. לא משנה מה יוחלט במשאל העם; ארדואן עדיין יהיה בשלטון, ויהיה חופשי להשתמש בכוחו לנוכח התקנות לשעת חרום.
ארדואן האשים את גרמניה והולנד בשימוש ב"פרקטיקות נאציות", כדי לעצור את שריו מלגייס את הקולות המתנדנדים. קולות באיחוד האירופי קוראים להפסקת השיחות לצירופה של טורקיה. הדיבורים נגד טורקיה גם עלולים להפוך לסנקציות. אנשים במערב יכולים להצביע על טורקיה ולומר שהאיסלאם והדמוקרטיה לא הולכים ביחד. אולם, לוותר על הרעיון יהיה ויתור על טורקיה.
לא לוותר על טורקיה הבעיה היא לא עם האיסלאם הפוליטי, מדגיש אקונומיסט, אלא עם ארדואן והמעגל הפנימי שלו. למרות שהוא איש דתי, ארדואן נראה יותר כבעל סמכות מיושן מאשר איסלאמיסט חדש. מדובר באבחנה חשובה, מאחר שהמערכת הפוליטית מעוניינת להציג את טורקיה בעולם כדמוקרטיה, בנימוק שארדואן יעזוב יום אחד וייקח איתו את הרצונות האוטוקרטים.
לאור זאת, העולם לא צריך לוותר על טורקיה אלא להיות סבלני – טוען השבועון. בתור חברה בנאט"ו ומעצמה איזורית, טורקיה חשובה מכדי לוותר עליה. היא תמלא תפקיד חשוב בשלום בסוריה, ודחיקתה לזרועות רוסיה אינה הגיונית. טורקיה היא גם צינור למעבר פליטים, והיא חיונית לשמירה על הזרם שלהם. מן העבר השני,
האיחוד האירופי היא שותף הסחר הגדול ביותר שלה. קשר זה מחזק את הטורקים המערביים, שיכולים להיות אופוזיציה חזקה לארדואן.
בכל מקרה, לאחר משאל העם, טורקיה תישאר שחקנית מפתח. אם ארדואן יפסיד, טורקיה תהיה בעלת ברית קשה עם עתיד לא בטוח. אם ארדואן ינצח, הוא יוכל לשלוט כדיקטטור. זה מה שמונח על כף המאזניים.
