שבועיים לפני יום השואה התפרסמה המהדורה האנגלית של הספר Blitzed, פרי עטו של נורמן אוהלר. המהדורה הגרמנית הייתה רב-מכר, והשבועון ניוזוויק יודע לספר שזכויות התרגום נמכרו ל-26 מדינות ובכללן ישראל. הטענה המרכזית של אוהלר, בספרו הראשון שאינו יצירה דמיונית:
אדולף היטלר היה מסומם בצורה קשה בחלק ניכר מהקריירה שלו.
אוהלר חשב תחילה לכתוב עוד יצירה ספרותית, אך ככל שהעמיק במחקר הרקע – הגיע למסקנה שמדובר בהיסטוריוגרפיה הראויה להיכתב. הוא עבד בהנחייתו של ההיסטוריון הידוע פרופ' הנס מוסמן וצלל לארכיונים בברלין, קובלנץ, מינכן, זקסנהאוזן, דכאו, וושינגטון ועוד. מטרתו הייתה לתעד את תעשיית התרופות הגרמנית מאז המאה ה-19 ובמיוחד את השימוש בסמים שעשה הרייך השלישי. כך למשל מתאר אוהלר כיצד ניתנו סמים ממריצים לחיילים בחזית, וכיצד עשה המשטר מאמצים נואשים לפתח סם פלא שימנע את התבוסה שבפתח.
כאמור, הפרק המרכזי בספר עוסק בסמים שקיבל היטלר מרופאו, תאודור מורל. האחרון מונה לרופאו של הדיקטטור בשנת 1936 ומאז ליווה אותו בכל אשר הלך. תחילה הזריק מורל להיטלר ויטמינים, אך לאורך השנים הוסיף סמים מפוקפקים ולמעשה הפך את היטלר לנרקומן – טוען אוהלר. כל זה נעשה בעוד באופן פומבי מנהל המשטר הנאצי מדיניות חד-משמעית נגד השימוש בסמים, ואף משתמש באישומי סמים כדרך להשליך לכלא את אויביו.
כריכת הספר, מציין ניוזוויק, מצטטת תשבחות מפיו של פרופ' איאן קרשו, בכיר הביוגרפים של היטלר – אך היסטוריונים מובילים אחרים מחזיקים בדעה שונה. פרופ' ניקולס וקסמן מאוניברסיטת לונדון אמר, כי אוהלר ניפח את ממצאיו ורדף כותרות. פרופ' ריצ'רד אוונס, מבכירי החוקרים של תולדות אירופה, טען שאוהלר ביצע "הכללות גורפות ובלתי מתקבלות על הדעת".
ניתן להעלות טענה נוספת – וכותב שורות אלו עושה זאת בזהירות, ועל סמך המאמר בניוזוויק בלבד. השפעתו של מורל על היטלר איננה חידוש, ולכן ייתכן שספרו של אוהלר אינו סנסציוני כפי שנדמה. כבר ויליאם שיירר, ב"עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי" שכתב בשנות ה-50, מדבר על "סמים מרעילים שנטל היטלר יום-יום" בעצתו של מורל, אותו הוא מכנה "רופא אליל". קרשו עצמו, בביוגרפיה המונומנטלית של היטלר, קובע: "אין למורל ולתרופותיו חלק חשוב ואף לא שולי בהסברת אסונה של גרמניה בסתיו 1944. אם הורעל היטלר... – כל אלה חסרי חשיבות".
חובה לקרוא בהקשר הנכון אוהלר דוחה את הביקורת על ספרו, ומחלוקות בין היסטוריונים תמיד היו ותמיד יהיו – וטוב שכך. אך אוונס עומד על סכנה מוחשית שמציב הספר: הקורא עלול לנקות את היטלר מאחריות לפשעיו, מתוך הנחה שהרודן היה מסומם ולכן לא אחראי למעשיו. אוהלר טוען שאין סכנה כזאת, ומצביע על הפיסקה בה הוא קובע מפורשות, שהיטלר היה שפוי עד יומו האחרון. היטלר שלט על עצמו, התנהגותו חשפה את אופיו האמיתי וצריכת הסמים אינה מפחיתה כהוא-זה מאשמתו – כותב אוהלר.
הוא כמובן צודק לחלוטין, הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית. קרשו כבר היה ער לאפשרות שמאן דהוא יטען שהיטלר היה חולה נפש: "מן הבחינה הנפשית היה היטלר נתון בלחץ עצום, שהחריף את התכונות הקיצוניות שהיו טבועות עמוק באישיותו. הבְּעתים שלו, ההיפוכונדריה והתגובות ההיסטריות היו כנראה סימנים להפרעת אישיות כלשהי או לאיזו לקות נפשית. יסוד של פרנויה השפיע על כל ה'קריירה' הפוליטית שלו, ולקראת הסוף נעשה מודגש יותר. אבל היטלר לא סבל משום הפרעה נפשית חמורה. מן הבחינה הקלינית ודאי לא היה אדם בלתי שפוי".
מובן שיש הבדל בין התמכרות לסמים לבין מחלת נפש, אך גם האפשרות הראשונה אינה פועלת לטובתו של היטלר – אפילו אם נניח שהוא היה מסומם. בעוד מחלת נפש היא גזירת גורל שיש לטפל בה, נטילת סמים היא החלטה מודעת. אדם לא ייפטר מאחריות פלילית משום שהיה נתון להשפעת סמים או אלכוהול, משום שהוא הכניס את עצמו למצב הזה, ומשום שאם יינתן פטור שכזה – הרחובות יתמלאו ברוצחים, אנסים ושודדים מסוממים ושיכורים.
אלא שעלולים להימצא מי שיקראו את ספרו של אוהלר, ויבקשו להפחית מאשמתו של היטלר או אף לבטל אותה כליל – מתוך הבנה מוטעית או מתוך זדון. הסיכון של הוצאת דברים מהקשרם ניצב תמיד לפתחו של מי שכותב על מקטע מסוים מן ההיסטוריה. אני נתקלתי בכך כאשר חקרתי את ההומור בשואה ואת משפטיהם בישראל של מי שהואשמו בסיוע לנאצים. המחקר הראשון יצר סיכון שמישהו יחשוב שניתן היה לעבור בחיוך את השואה. השני יצר סיכון שייווצר הרושם שיהודים באלפיהם ביצעו
פשעי מלחמה.
כאשר מדובר בשאלת אשמתו של היטלר, הסכנה הזאת חייבת להדליק נורה אדומה גדולה ובוהקת. לא חסרים מי שאפילו כיום, ואולי בעיקר כיום, מבקשים במזיד או עשויים בטעות לגמד את השואה, את היקפה ואת מחולליה. די להיזכר בהתבטאויות מעוררות הסערה של
מארין לה-פן ו
שון ספייסר בחודש האחרון. מי שיקרא רק את ספרו של אוהלר, עלול למצוא בו נקודות שיפחיתו את אשמתו של היטלר.
אין ספק שאוהלר אינו מתכוון ליצור רושם זה. אך למילה הכתובה יש חיים משלה, וברגע בו היא יוצרת לאוויר העולם – יתקשה מאוד הכותב לתקן רושם שגוי שהיא יוצרת. לכל הפחות, חובה על כל מי שמפרסם את Blitzed להדגיש כבר בגב הספר את דבריו של אוהלר בדבר אחריותו של היטלר לפשעים האיומים שביצע ועליהם הורה. הדברים חייבים להיקרא בהקשר הנכון.
