לה-פן ועוד אחד

החזית הלאומית של לה-פן מתקדמת בעקביות בזירה הפוליטית. היא שולטת כיום ב-14 רשויות מקומיות ויש לה שני חברי פרלמנט, ובבחירות המוניציפליות ב-2015 היא זכתה ב-28% מהקולות – השיעור הגבוה ביותר בתולדותיה. עם זאת, יש כמובן מרחק גדול מאוד בין הישגים אלו לבין כיבושו של ארמון האליזה. מן הצד השני, המפלגה הסוציאליסטית מתרסקת אחרי חמש שנים כושלות של פרנסואה הולנד, שבחר בחוכמה שלא להתמודד ולחטוף תבוסה משפילה. הנפילה הקשה של פיון סייעה להתחזקותו המפתיעה של מלנשון, שנהנה גם משני עימותים טלוויזיוניים מוצלחים. מקרון בן ה-39 מעולם לא החזיק במשרה נבחרת, ותפקידו הציבורי הבכיר ביותר עד כה היה עוזר לשר הכלכלה בממשל הולנד. הוא מציג את עצמו כ"פרגמטי והוגן" ומתעקש שאינו איש ימין או איש שמאל: בעד כלכלה חופשית כמו גם בעד רעיונות חברתיים. לה-פן בת ה-48 היא בתו של ז'אן מארי לה-פן, שהקים את החזית הלאומית. היא עומדת בראש המפלגה מאז 2011 ופעלה במרץ לנתק אותה מהקיצוניות המופלגת של אביה. גם לה-פן, כמו פיון, מתמודדת עם טענות על קבלת כספים במרמה דרך משרות מזויפות – בפרלמנט האירופי, בו היא חברה – אך דומה שהשערורייה לא פגעה בה (היא סירבה להיחקר תוך שימוש בחסינותה). לה-פן דוגלת בהפסקת ההגירה, מאבק קשוח בפשיעה ובאיסלאם הקיצוני, וכאמור רוצה להוציא את צרפת מהאיחוד האירופי ולהרחיק אותה מהגלובליזציה. אם זה מזכיר לכם את דונלד טראמפ, אינכם טועים. היא אפילו מדברת על מדיניות של "צרפת תחילה". פיון בן ה-63 היה ראש ממשלת צרפת במשך חמש שנים, תחת הנשיא ניקולה סרקוזי. כמועמד שמרני, הוא מושך במיוחד בעיני הימים הקתולי, שנותר נאמן לו למרות החשדות נגדו. מצעו כולל קיצוץ במיסים ובהוצאות, העלאת גיל הפרישה ושבירת כוחם של האיגודים המקצועיים. מלנשון, בן 65, היה שר זוטר בממשל הסוציאליסטי בשנים 2002-2000. הוא דוגל בקיצור שבוע העבודה, הורדת גיל הפרישה, העלאת שכר המינימום והגמלאות, ומס של 90% על בעלי ההכנסות הגבוהות ביותר. במישור הבינלאומי מבקש מלנשון להדק את היחסים עם מוסקבה, לפרוש מנאטו, לדון מחדש בחברותה של המדינה באיחוד האירופי ולחסל את הנשק הגרעיני שלה.

התקפות הטרור בפריס ובניס בשנתיים האחרונות, בהן נהרגו 230 בני אדם, סייעו ללה-פן למשוך תשומת לב לרעיונותיה בנושאי ביטחון הפנים, ההגירה והאיסלאם, כותב גארדיאן. לכך הוסיפו היא ומלנשון את שאלת החברות באיחוד האירופי ואת ביקורתם על הממשל שלטענתם מנותק מצורכי העם. אולם, סבור העיתון הבריטי, השאלה המרכזית בבחירות היא המצב הכלכלי של צרפת, בה מגיע שיעור האבטלה ל-10%. הסקרים האחרונים מלמדים על שוויון בין לה-פן למקרון בסיבוב הראשון, בעוד פיון ומלנשון נמצאים 6%-3% מאחוריהם. בסיבוב השני צפוי מקרון להביס את לה-פן בהפרש של 20% ולנצח גם את פיון או מלנשון. פיון ינצח את לה-פן אבל יפסיד למלנשון, בעוד הלה ינצח את לה-פן. במילים אחרות: לה-פן צפויה בכל מקרה להפסיד בסיבוב השני, ומכאן החשיבות העצומה של מי שיתמודד מולה. אפילו אם לה-פן תנצח בסיבוב הראשון, סביר להניח שהנשיא הבא יהיה מי שידורג שני בשבוע הבא. מצד שני, מדגיש גארדיאן, יש לשים לב גם למגמות בסקרים. ללה-פן יש בסיס תמיכה מוצק בהרבה משל מקרון, שחלק ניכר מתומכיו אינם מוכנים להתחייב כבר כעת שיצביעו עבורו בסיבוב השני. חוץ מזה, אין תקדים לנצחונו של מועמד מן המרכז בבחירות לנשיאות, ואין תקדים לכך שמועמד בכלל רץ לנשיאות ללא תמיכה ממסדית של אחת המפלגות הגדולות. כמה מן המשקיפים אומרים, שהברית שמנעה בבחירות קודמות את נצחונו של מועמד קיצוני, עלולה שלא להחזיק מעמד הפעם, לאור המספר הגדול של בוחרים שרואים את כל הפוליטיקאים כמושחתים. סקר אחד הראה, כי 89% מהצרפתים סבורים שהפוליטיקאים אינם מאזינים להם – וקשה לדעת כיצד יצביעו אנשים כה כועסים. נקודה נוספת שיש לזכור: בלי רוב בפרלמנט, כוחו של נשיא צרפת מוגבל. בחודש יוני יתקיימו בחירות גם לאסיפה הלאומית, שוב בשני סיבובים – ב-11 וב-18 בחודש. הבחירות הן איזוריות, ובמחוזות בהן איש אינו מגיע ל-50%, מתקיים סיבוב נוסף. אם מקרון ינצח בבחירות לנשיאות, יהיה עליו לבנות קואליציה מסוג חדש שתורכב ממועמדי תנועתו-שלו ומאנשי מרכז משני צידי המפה הפוליטית. ללה-פן אין שום סיכוי להתקרב לרוב של 289 מושבים הדרוש כדי לנהל את המדינה, וכך גם למלנשון. מה שאומר, שאם אחד מהם ינצח – הוא יתקשה עד מאוד ליישם חלקים ניכרים ממדיניותו.