כל המשרות חשובות

אחת מהבטחות הבחירות המרכזיות של דונלד טראמפ הייתה להחזיר עבודות לארה"ב, ובין היתר הוא ממשיך לדבר על החזרת משרותיהם של כורי הפחם. אבל כל המשרות חשובות, ולא רק שלהם - טוען אחד מהבולטים שבמבקריו, חתן פרס נובל, פרופ' פול קרוגמן, במאמר שהתפרסם בניו-יורק טיימס. כריית הפחם היא דוגמה לענף שחשיבותו הולכת ויורדת, בשל הירידה בצריכת החשמל, הגז הטבעי וההתקדמות בניצול אנרגיית השמש. לאור זאת תוהה קרוגמן, מדוע הדיון הציבורי מתמקד במשרות בענפי הכרייה והתעשיה (שם האוטומציה מפחיתה את מספר הידיים האנושיות הדרושות), במקום לעסוק בצניחה בהן בכמה ענפי שירותים. כך למשל: בשבוע שעבר פרסם השבועון טיים כתבה על שקיעתו של המסחר המסורתי המפסיד במערכה למסחר האינטרנטי. בעוד טראמפ מדבר על כמה מאות משרות בתעשיה, הודיעה מייס'יס על סגירת 68 סניפים ופיטורי 10,000 עובדים. רשת סירס מפקפקת האם היא בכלל תשרוד. מספר העובדים כיום בבתי כל-בו נמוך בשליש מאשר בשנת 2001. מדובר בחצי מיליון משרות שאבדו - פי 18 ממספרן בענף כריית הפחם באותה תקופה, מציין קרוגמן. ואילו העיתונות הכתובה איבדה מאז שנת 2000 שני שלישים מעובדיה - 270,000 איש. מדוע הבטחה להחזיר משרות בשירותים אינה בוננזה פוליטית כמו זו שנוגעת לייצור? תשובה אחת היא, שמכרות ומפעלים מייצגים לעיתים קהילות שלמות וסגירתם עלולה להרוס קהילות אלו. אבל זו לא התשובה המלאה, סבור קרוגמן, כי גם קניונים הרסו את מרכזיהן של הרבה ערים קטנות. ואילו אובדן עיתונים קטנים פוגע קשות בתחושה של הזהות המקומית. תשובה אפשרית אחרת: הציבור צריך נבלים. דמגוגים יכולים לומר לכורים שהליברלים נטלו את פרנסתם בשל מאבקם הסביבתי. הם יכולים לומר לפועלים שעבודתם נגזלה בידי חברות זרות. והם יכולים להבטיח שהמשרות יחזרו על-ידי השבת זיהום האוויר ומדיניות קשוחה בתחום הסחר - בדיוק מה שעושה טראמפ. אלו הן הבטחות שווא, טוען קרוגמן, אבל הן עובדות על קהלים מסוימים. לעומת זאת, הרבה יותר קשה להאשים את הליברלים בשקיעתה של סירס. לבסוף, ממשיך קרוגמן, קשה להתחמק מהתחושה שהפועלים והכורים זוכים ליותר תשומת לב משום שהם גברים לבנים. בעצם, אומר קרוגמן, לא משנה הסיבה; צריך להילחם בהעדפה הבלתי-מוצדקת שנותנים פוליטיקאים למכרות ולמפעלים; עובדיהם אינם היחידים הסובלים משינויים כלכליים. הן בייצור והן בשירותים, לא ניתן לעשות הרבה כדי למנוע פיטורים, משום שבכלכלה הנמצאת בשינוי מתמיד - תמיד יהיו משרות שיאבדו. מדי יום עבודה מאבדים 75,000 אמריקנים את משרותיהם, ולפעמים מגזרים שלמים יורדים מעל הבמה. מה שכן אפשר לעשות הוא להפחית את הנזק האנושי שגורמים הפיטורים. אפשר להבטיח שלכולם יהיו ביטוח בריאות וזכויות פנסיוניות. אפשר להושיט עזרה למובטלים החדשים. ואפשר לפעול כך שהכלכלה בכללותה תישאר חזקה - למשל על-ידי השקעות בתשתיות ובחינוך. איננו יכולים להבטיח שום משרה ספציפית, מסיים קרוגמן; אנחנו יכולים וצריכים להבטיח חיים הוגנים אפילו כאשר המשרה אובדת.