מה שהתנועה לא אמרה

התנועה לאיכות השלטון יוצאת נגד הצעת חוק שתפגע בה ישירות - בלי להזכיר אפילו ברמז שיש לה עניין ישיר בהצעת חוק זו. ח"כ מיקי זוהר (הליכוד) מבקש לצמצם את זכות העמידה בבג"ץ, כך שעותרים ציבוריים לא יוכלו שוב לפנות לבית המשפט, אלא רק מי שנפגע במישרין מן ההתנהלות אותה הוא מבקש להעמיד למבחן שיפוטי. ההצעה תידון בשבוע הבא בוועדת השרים לחקיקה, ונוכח המגמה נגד האקטיביזם השיפוטי השוררת בה - והמאבק הנוכחי בין איילת שקד למרים נאור על מינוי הנשיא הבא - יש סיכוי לא רע שוועדת השרים תתמוך בה. התנועה של אליעד שרגא שלחה (1.6.17) לחברי ועדת השרים נייר עמדה, בו היא קוראת להם להתנגד להצעה בטענה שהיא "מבקשת להשתיק את קולות החברה האזרחית ולפגוע ביכולתו של בית המשפט העליון להגן על שלטון החוק, יסודות המשטר הדמוקרטי וזכויות האדם". התנועה מצטטת ארבעה פסקי דין שניתנו בעתירות שלה (אגב, כולם מהשנים 2005-2002; בשנים האחרונות גם שופטי בג"ץ מאבדים את הסבלנות כלפיה) כהוכחה לחשיבותו של העותר הציבורי. מה אין בנייר העמדה? אף מילה ואפילו לא חצי מילה על כך שמעמדה הציבורי של התנועה, וממילא מעמדו המקצועי של שרגא, נגזרים במידה רבה ואולי מכרעת מהעתירות שלהם לבג"ץ. קחו מהם את היכולת לעשות רעש בבית המשפט העליון - וכל שייוותר הוא כלום ושום דבר. אז הנה, לידיעת חברי ועדת השרים: אנחנו מעמידים בפניכם עובדה זו, כך שתוכלו להעריך נכונה את "נייר העמדה" המבקש מכם לתת לשרגא ולחבריו להמשיך ולנסות לנהל את המדינה.