המדיניות הכלכלית הבינלאומית של
דונלד טראמפ היא הרת-אסון – טוען לארי סאמרס, מהכלכלנים הבולטים בארה"ב, שהיה שר האוצר בממשל
ביל קלינטון ויו"ר המועצה הכלכלית המייעצת בממשל
ברק אובמה. "בכלכלה, כמו בחיים, דברים לפעמים מתרחשים מהר יותר ולפעמים לאט יותר מן הצפוי", הוא כותב במאמר שהתפרסם השבוע בפייננשל טיימס. ייתכן שזה מה שיקרה בעקבות מהלכיו של טראמפ בשבוע האחרון, "שבוע אשר עשוי להיזכר כרגע בו ארה"ב והעולם עלו על מסלול שירחיק אותם מהשלום, השגשוג והיציבות של 75 השנים האחרונות".
הרבה דברים גרועים התרחשו מאז סיומה של מלחמת העולם השנייה, אבל בשורה התחתונה – מצבה של האנושות השתפר בצורה חסרת תקדים: פחות הרוגים במלחמות, יותר צמיחה ועלייה ברמת החיים. נכון, הצמיחה בארה"ב איטית מדי והעושר אינו מחולק בצורה ראויה, אבל האמריקנים מעולם לא חיו טוב יותר – טוען סאמרס. הכוח המניע היה התפתחות מדהימה של החשיבה האנושית, בעיקר במדע ובטכנולוגיה, ולצד זאת – סדר עולמי יציב שהוכתב בידי ארה"ב.
האם המגמות הללו יימשכו? האופטימיים טוענים שכן, בנימוק שטראמפ הקיף את עצמו ביועצים מציאותיים ומכובדים בתחום הבינלאומי, ושגם הקונגרס יתרום את שלו למניעת הפיכת הרטוריקה המתלהמת של מסע הבחירות לצעדים הרסניים. עד השבוע שעבר, אומר סאמרס, היה מקום לטיעון הזה – אבל לא עוד. "ייתכן שיש לנו את הנשיא הפוסט-רציונלי הראשון", מגדיר סאמרס את החלטתו של טראמפ לפרוש מהסכם פריז למאבק בהתחממות כדור-הארץ. ההחלטה הזאת התקבלה על בסיס עובדות אלטרנטיביות ותוך התעלמות מהשקפותיו של המדע המודרני.
אפילו מנהיגים שמרנים כמו רונלד רייגן,
ג'ורג' בוש הבן ו
הנרי קיסינג'ר הכירו במרכזיותו של עקרון קהילת האומות. ועכשיו? יועציו הרציונליים ביותר של טראמפ – ה"ר מקאליסטר, היועץ לביטחון לאומי, וגארי קוהן, יו"ר המועצה הכלכלית – אומרים ש"העולם איננו קהילה גלובלית". הם מקדמים תפיסה לפיה מטרתם של מגעים בינלאומיים איננה ליצור מערכת יציבה של שלום או להשיג שיתופי פעולה לקידום ערכים גלובליים דרך פשרות, אלא להשיג את העסקה הטובה ביותר בזירה בה מתחרים ממשלות, עסקים וארגונים לא-ממשלתיים – מצטט סאמרס את דברי השניים בראיון ל
וול סטריט ז'ורנל.
בשמה של התיאוריה הזאת נטש טראמפ כל טענה למנהיגות מוסרית של ארה"ב, כאשר נמנע מלהבטיח את מחויבותה לברית נאטו וכאשר הודיע על הפרישה מהסכם פריז – טוען סאמרס. הצעד האחרון הוא כנראה הטעות הגדולה ביותר של ארה"ב מאז הפלישה לעירק ב-2003 וייתכן שתוצאותיה יורגשו לפרק זמן ארוך עוד יותר. די לחשוב על המשמעויות של הפיכת סין למעצמה מובילה שתמלא את הריק שמותירה אחריה ארה"ב. כיצד יכולים בעלי בריתה ואויביה של ארה"ב כאחד שלא לאמץ את מסקנתה של אנגלה מרקל, ולפיה כיום וושינגטון הרבה פחות צפויה ואמינה? – תוהה סאמרס.
לדעת סאמרס, חיוני שמנהיגים בחברה האמריקנית יבטאו בבירור את חוסר הסכמתם עם הכיוון אליו פונה ממשל טראמפ. הוא קורא להתפטרות קולקטיבית של אנשי העסקים המכהנים במועצות המייעצות לממשל, ומשבח את אלון מאסק ורוברט אייגר שכבר עשו זאת. "נשיא ארה"ב איננו אמריקה", מזכיר סאמרס, ואומר שהעולם יתבונן כדי לדעת האם מילותיו ומעשיו של טראמפ מייצגים שינוי בגישה האמריקנית כלפי העולם או רק סטייה זמנית. לכן, הוא מסיים, על הדמויות המובילות בחברה האמריקנית להבהיר את מחויבותן להיגיון, למטרות המשותפות עם מדינות אחרות ולהתמודדות עם האתגרים הבינלאומיים – וכמובן שעל הקונגרס למלא תפקיד מרכזי במניעת צעדים מסוכנים ומערערי יציבות.
