הידיעה הכי מרעישה של השבוע שעבר, סבור כריסטיאן שניידר במאמר ב-USA Today, הייתה הגילוי שלפני 50 מיליון שנה היו ללוויתנים רגליים והם חיו על היבשה. רק לפני 20 מיליון שנה, עם שינויי מזג אוויר שחייבו זאת, הם פיתחו סנפירים ועברו לים, שם נהנו מתזונה שאפשרה להם להגיע לממדי הענק הנוכחיים שלהם.
אם זה כל כך חשוב, למה כמעט איש מאיתנו לא שמע על כך? לדעת שניידר, התשובה היא
דונלד טראמפ – ולא בגלל שטראמפ מנע ממנו את החדשות הללו. הבעיה היא, שאמצעי התקשורת כל כך טרודים בנשיא ארה"ב – עד שאין להם זמן, מקום ותשומת לב להרבה נושאים אחרים. מאז נובמבר 2016, טראמפ הוא ההצגה היחידה בעיר.
חלק ניכר מהסיקור הבלתי-פוסק של טראמפ נובע מיחסיו המורכבים עם התקשורת, מסביר שניידר. העיתונים הגדולים ורשתות הכבלים מקדישים לו משאבים חסרי תקדים, כי הוא מספק חדשות בלי סוף – וזה מביא קוראים וצופים, מה שאומר יותר רייטינג ומה שמתורגם ליותר הכנסות. "תודו: אתם התחלתם לקרוא את המאמר הזה כי שמו של טראמפ היה בכותרת", כותב שניידר.
טראמפ מצידו מספק לתקשורת את כל מה שהיא צריכה כדי למרוח את פרצופו ללא הרף על כל עמוד ועל כל מסך. שליפות מן המותן, בורות חסרת תקדים, המעורבות הרוסית, אפשרות לשיבוש הליכים – כל אלו נמצאים בתפריט שלו. פעם סיפרו שלרשת CNN יש איתות מיוחד שמיועד להביא לאולפן את הפרשן הפוליטי הבכיר שלה, וולף בליצר; אם זה נכון, חשבון החשמל של האיתות הזה הוכפל בששת החודשים האחרונים.
זמן אוויר ועיתונאים הם משאבים במחסור, ולכן כל סיפור של טראמפ בא על חשבונו של סיפור אחר. הדבר משפיע במיוחד על עיתונים מקומיים, שקוראיהם מתעניינים פחות ופחות בנושאים המסוקרים בהם. במקרים רבים, מזהיר שניידר, המצב הזה מאפשר לרשויות בדרגים נמוכים יותר – מדינה, מחוז, עיר – לחמוק ללא פגע מפעולות שאמורות היו לעורר תרעומת. העלאת מיסים? סיוע לחולים? היי, תראה – טראמפ מנער את ידו של
עמנואל מקרון!
קוריאה הצפונית ניסתה טיל?
איוונקה טראמפ כתבה ספר עם ציטוט לא נכון!
אפילו אם טראמפ לא מייצר בעצמו את החדשות, מתנגדיו דואגים למלא את החלל בהיסטריה האנטי-טראמפית שלהם. בשבוע שעבר תפסה קאתי גריפין את הכותרת כאשר הציגה מסכה שותתת דם עם פניו של טראמפ. זה עלה לה באובדן שתי משרות, אך שניידר מודאג יותר מהעיסוק התקשורתי בה. הנה, קומיקאית שרצתה תשומת לב – קיבלה אותה, למרות שאין לזה שום חשיבות; וזה בא על חשבון חדשות חשובות באמת, כמו הלוויתנים המהלכים.
אולי בעתיד כל העיסוק הזה בטראמפ ייראה מוגזם: "האם אתם מאמינים שבזה התעסקנו ב-2017?". בינתיים, צריך לשמור על חוש הומור. למשל: שמא שינויי האקלים, שטראמפ מתכחש להם, יגרמו לכך שהלוויתנים ישובו ויגדלו רגליים, ומתישהו יישב בבית הלבן אחד מהם, במשקל 100 טונות.
