לבריטניה יש פחות משנתיים לנהל את המו"מ על הברקזיט. תרזה מיי הקדימה את הבחירות בנימוק הרשמי שהיא זקוקה לרוב מוצק לצורך ניהול המו"מ – וכעת ברור שההימור שלה נכשל לחלוטין. לשמרנים כנראה לא יהיה רוב בכלל, וזה אומר שללונדון יהיה הכל חוץ מאשר רוב מוצק.
תוצאות הבחירות, מדגיש גארדיאן (יום ו', 9.6.17), אינן אומרות שהציבור הבריטי שינה את דעתו כלפי הבקרזיט. הלייבור אומנם התנגד לברקזיט, אבל כיום המפלגה משתפת פעולה עם ההחלטה ושאיפותיה במו"מ דומות למדי לאלו של השמרנים. זה אומר, ש-80% מהמצביעים תמכו במפלגות העומדות מאחורי ההחלטה לפרוש מ
האיחוד האירופי. הליברל-דמוקרטים ניסו להיבנות מהתנגדותם לברקזיט, אך כל מה שהשיגו הוא תוספת של כמה מושבים.
ההצלחה של הלייבור נובעת ככל הנראה משיעור ההצבעה הגבוה של הצעירים, שהם יותר פרו-אירופיים מאשר הוריהם. התוצאות גם מלמדות על חוסר רצון להישלט בידי סדר היום והסגנון של השמרנים, מוסיף גארדיאן. לכן, הבחירות הללו כותבות פרק חדש בתולדות התרבות הפוליטית של בריטניה, וגם איתות לכך שהמסלול שבחרה מיי לברקזיט אינו פופולרי. יהיה עליה לשים לב לכך גם אם וכאשר תרכיב את הממשלה הבאה.
שתי המפלגות הגדולות נושאות באחריות לכך שהקמפיין לא התמקד בצד המעשי של הברקזיט. הבחירות על הברקזיט הפכו לתרגיל בהתכחשות לאומית על מה שהברקזיט עשוי להיות. מיי רצה להימנע מהדיון, ואילו ג'רמי קורבין סבר – כנראה בצדק – שתומכי אירופה שהתאכזבו מן השמרנים יתמכו בו ממילא, מחוסר ברירה אחרת, כדי שהלייבור יפעיל את הבלמים במו"מ על היציאה.
עדיין מוקדם מלנתח את כל התוצאות, מדגיש גארדיאן, ובכל זאת הוא מציע כמה תובנות. נראה שתומכי הלייבור בצפון אנגליה העבירו את קולותיהם לשמרנים, אך לא בשיעור מספיק כדי לגרום גם למושבים לחצות את הקווים. במקביל, חוסר שביעות הרצון מן השמרנים במחוזות אחרים, מצאה את ביטויה במעבר של מצביעים ללייבור בהיקף שלא נצפה מראש.
עדיין לא ניתן לומר מהי דעתו של הציבור הבריטי על הנושא הגדול ביותר שניצב בפניו – הברקזיט, אבל בהחלט ניתן לשער, כי לוח הזמנים שקבעה מיי – סיום המו"מ עד מארס 2019, כפי שדורשת חוקת האיחוד – אינו נראה כעת ריאלי. מיי היא שהציבה את הברקזיט כסיבה להקדמת הבחירות, הפעילה את השעון והורתה לבריטים לתת לה חופש פעולה בלתי מוגבל. יתר מנהיגי אירופה היו אמורים לחכות בסבלנות עד שמיי תקבל את התמיכה הגורפת בעמדותיה מול אירופה, בה ציפתה לזכות. אבל היא ניהלה את הקמפיין בצורה כושלת – והתוצאות הן בהתאם.
מיי רוקנה את מחסני האמינות והמוניטין שלה בקנה מידה נדיר בפוליטיקה הבריטית, קובע גארדיאן. אפילו המתנגדים הנחרצים ביותר של החברות באיחוד האירופי, מפקפקים כעת ביכולתה של מיי לנהל את המו"מ על היציאה מהאיחוד. מה שבטוח הוא, שהתהליך לא יכול להתחיל כבר החודש – ובכלל לא בטוח איזו ממשלה תנהל אותו. במקום תקתוק השעון, תישמע כעת אזעקה בפרלמנט הבריטי.
