האם הרפובליקנים ינטשו בשלב מסוים את הנשיא דונלד טראמפ? בשאלה זו עוסק ברוס ברטלט, שהיה פעיל במפלגה הרפובליקנית ושירת את רונלד רייגן, ג'ורג' בוש הבן ובכירים אחרים, במאמר שהתפרסם ב-USA Today. לפני עשר שנים הוא עזב את המפלגה והפך להיות עצמאי. מדובר בשאלה קריטית מבחינתו של טראמפ. כל עוד הרפובליקנים בקונגרס ניצבים לצידו, הוא יכול גם להעביר את יוזמות החקיקה שלו וגם להימנע ממשפט הדחה – שמצריך רוב רגיל בבית הנבחרים ורוב של שני שלישים בסנט. מצד שני, טראמפ הוא אאוטסיידר במפלגה הרפובליקנית: לא רק שבתחילת דרכו הוא היה דמוקרט, אלא שהוא גם התמודד על אפם ועל חמתם של כמעט כל בכירי הממסד המפלגתי. נכון לעכשיו, אומר ברטלט, הגיבוי שמקבל טראמפ מאנשי מפלגתו הוא אולי התופעה המפתיעה ביותר של נשיאותו. זה נכון אפילו אחרי עדותו הדרמטית של ג'ים קומי בסנט בשבוע שעבר, בה רואים רבים ראיה להתנהגות בעייתית אם לא פלילית של טראמפ. האמצעים שננקטו בעבר כדי לשלוט בנשיאים – חשיפה בתקשורת, חקירות של הקונגרס, בדיחות בתוכניות האירוח הליליות – אינם פועלים על טראמפ. יש לו יכולת מדהימה להתעלם מביקורת ובמקביל להמשיך וליהנות מתמיכת מפלגתו. מספרם של הרפובליקנים הבכירים המוכנים למתוח עליו ביקורת בפומבי, הוא נמוך במיוחד. הבודדים האחרים – כגון ג'ון מקיין ולינדזי גרהאם – אינם מתרגמים את ביקורתם למעשים ותומכים בכל מינוי שהבית הלבן שולח לאישור הקונגרס. יהיה זה פשוט מדי לומר שמדובר בפחדנים חסרי עמוד שדרה, מדגיש ברטלט. שום פוליטיקאי אינו מתאבד, ולכן השאלה היא מתי יחשבו הרפובליקנים שהאינטרס הפוליטי שלהם הוא להתנגד לטראמפ. ייתכן כמובן שזה לא יקרה לעולם: הרפובליקנים יכולים להגיע למסקנה שאם לא יהיו תלויים זה בזה – יהיו תלויים זה לצד זה. הם גם יכולים לסבור, שיש להם יותר סיכוי להשיג את רצונותיהם (כמו הפחתות מס וקיצוצי רגולציה) עם טראמפ מאשר עם הדמוקרטים. מה כן יכול לגרום לרפובליקנים לנטוש את טראמפ? ברטלט מצביע על מספר מגמות. הראשונה: אם שיעורי התמיכה בטראמפ, שהם נמוכים ללא תקדים ממילא (ביחס לנקודת הזמן בכהונה), ימשיכו לרדת עד כדי כך שיאיימו לגרור איתם את הרפובליקנים בבחירות לבית הנבחרים ולשליש מן הסנט בנובמבר 2018. ברטלט צופה, שכבר בנובמבר השנה יתחילו רפובליקנים שכסאותיהם מתנדנדים לתקוף את טראמפ. שנית: התורמים הרפובליקניים הגדולים, כגון שלדון אדלסון, עשויים להגיע למסקנה שטראמפ מרעיל את הבאר כולה, ובכך מקשה עליהם בטווח הארוך להשיג את יעדיהם; קבוצה קטנה זו של סופר-עשירים יכולה לשנות את התמונה בבת אחת. שלישית: היועצים הפוליטיים והסוקרים של הרפובליקנים עשויים להיות כל כך מודאגים מסיכויי המפלגה בבחירות 2018, עד שהם ייעצו ללקוחותיהם לנטוש את הספינה, משום שהם יודעים שאותם תרגילים שיכולים לשחק לטובת הרפובליקנים עלולים להפוך לחרב פיפיות. ברטלט אומר, שעדיין יש לו קשר עם רפובליקנים שניתן להגדיר כ"אנשי מחנה מיט רומני" – שמרנים שאינם קיצונים, שאינם רוצים לקרוע לגזרים את הממשל רק כדי להשיג את מטרותיהם, שזוכרים את התקופה בה נשיאי מפלגתם דגלו בחמלה. אנשי מחנה זה זקוקים רק למסה קריטית של תומכים כדי לצאת לציבור בקריאה להצטרף אליהם. לא יזיק אם יהיו להם מנהיג ראוי – כמו קולין פאואל – וארגון שייצג אותם. הדמוקרטים אינם יכולים להפיל את טראמפ; רק הרפובליקנים יכולים – מסכם ברטלט. אבל לפני כן הם צריכים להיות משוכנעים שאין להם ברירה אחרת ושהם לא יבצעו התאבדות פוליטית אם ייצאו נגד הנשיא.