נתחיל מהסוף:
קוריאה הצפונית מחזיקה, או תחזיק בעתיד בקרוב, ביכולת לתקוף לא רק את ארה"ב באמצעות נשק גרעיני, אלא גם כמעט כל נקודה באסיה ובאירופה. לאחר שהבהיר נקודה זו ממשיך הארי קאזיאניס, ראש לימודי ביטחון במרכז לאינטרסים לאומיים (CFTNI) מיסודו של הנשיא ניקסון ועמית בכיר במכון למדיניות סין, להסביר את הדוקטרינה של קוריאה הצפונית במאמר שכתב לפוקס ניוז.
לפני זה, מסביר קאזיאניס את היכולות הבליסטיות של קוריאה הצפונית. לדבריו, בשנים האחרונות המדינה בוחנת מספר טילים ואף הצליחה לשגר לווין. דברים אלו מצביעים על יכולת ראשונית לשיגור טיל בליסטי בין-יבשתי (ICBM). למרות שרבים צחקו על כישלונות המדינה בשיגור טילים, כעת צריך להתמודד עם הרעיון שלקוריאה הצפונית יהיה ICBM בעתיד הקרוב.
השאלה הגדולה היא, למה המשטר במדינה ממשיך בניסויים, כאשר הוא יודע שיתייגו אותו כאויב הציבור מספר אחת. מבחינת קאזיאניס זה פשוט: העולם ישמח מאוד לראות את קים נופל, ויכולת גרעינית תמנע זאת. למעשה, אם רוצים להבין את אסטרטגיית הביטחון הלאומי של קוריאה הצפונית, כל מה שצריך זה לראות את טרילוגיית "הסנדק".
הכל יודעים בגדול את קו העלילה. מדובר בסיפורה של משפחת קורליאונה, אחת מחמש המשפחות השולטות במאפיה הסיציליאנית בניו-יורק. לאבי המשפחה, ויטו קורליאונה (בגילומו המיתולוגי של מרלון ברנדו), יש חמישה ילדים, כאשר הבכור סאני מסומן כיורש. שרשרת האירועים מביאה לכך שבנו השלישי מייקל, בגילומו של אל פצ'ינו, הופך ליורש. מכאן העלילה מתמקדת במייקל, גיבור ממלחמת העולם השנייה, והשינויים החלים בו בשל היותו ראש משפחת מאפיה.
סוג של היטלר לדברי קאזיאניס, דוקטרינת מדיניות החוץ של קים ג'ונג און, שואבת מניסיונותיו של מייקל להגן על המשפחה ולהילחם למען הישרדותה. כדי להבטיח את הישרדותה, אין דבר שהוא לא יעשה. כך למשל, מייקל נותן הוראה לרצוח את בעלי בריתו ושותפיו לשעבר, גיסו ואפילו אחד מאחיו - כל מי שעומד בדרכו להבטיח את שלטונו. כך גם פועל קים.
הדוקטרינה היא הישרדות בכל מחיר, וקאזיאניס אומר שקים לוקח את הדוקטרינה הזאת למחוזות חדשים. לפי הערכות שונות, 200,000 אזרחים נמצאים במחנות ריכוז. כל אמירה נגד המשטר, ואתה ושלושה דורות מהמשפחה שלך נשלחים למחנה שכזה. מבחינת האזרחים, מדגיש קאזיאניס, קים הוא סוג של
אדולף היטלר.
באמצעות יכולות הגרעיניות וכנראה גם יכולות כימיות וביולוגיות, קים לא רק מאיים על ארה"ב ובעלות בריתה, אלא גם מבטיח את הישרדותו. קאזיאניס מציין, כי אם קוריאה הצפונית תותקף והמערב לא יספיק לפגוע בטיל גרעיני אחד - מיליוני בני אדם ימותו, כי כל מה שקים רוצה זו סיבה ללחוץ על הכפתור.
למרות ידיעת הסיכון, אומר קאזיאניס שלממשל טראמפ יש עם מה לעבוד. קודם כל, קאזיאניס קורא לחיזוק בעלות בריתה של ארה"ב באזור אסיה-פסיפיק, כדי שיוכלו להגן על עצמן מכל פרובוקציה עתידית של קוריאה הצפונית. המשמעות היא הגברת יכולות ההגנה מפני טילים, בעיקר שליחת פרויקט ההגנה THAAD (הגנה מרחבית בגובה רב) ליפן ולוודא שהיא תישאר ותורחב גם ל
קוריאה הדרומית.
משטר מאפיונרי דבר שני, אומר קאזיאניס, צריך להבטיח שקוריאה הצפונית תהיה סגורה לחלוטין מפני הקהילה הבינלאומית. יש לקבוע, כי לא רואים את משטרו של קים כמשטר קביל, אלא כמשטר מאפיונרי. המשמעות היא, שאמריקנים לא נוסעים יותר לקוריאה הצפונית, הסנקציות על המדינה נאכפות באופן מלא ויורחבו לכל אדם, חברה או מדינה שיסייעו למשטר לפתח את תוכנית הטילים או לסייע בכל צורה שהיא.
דבר שלישי, אומר קאזיאניס, צריך לפעול בצורה טובה יותר למניעת פעילות של קוריאה הצפונית במקומות אחרים בעולם. זה אומר: לנתק את קשרי המדינה עם סוריה ואירן. דבר יותר מטריד מזה לפי קאזיאניס, הוא העברת מידע על-אודות טילים בין קוריאה הצפונית לאירן.
הנקודה הרביעית נוגעת לסין, כאשר קאזיאניס מדגיש, כי היא חייבת לעזור או להיות מוכנה לשלם את המחיר. סין צריכה להבין שארה"ב לא יכולה יותר להעלים עין מהאיום של קוריאה הצפונית. לכן, אם סין לא תפעל, ארה"ב צריכה להבהיר לה שהיחסים בין שתי המדינות לא יוכלו להימשך ברמה של היום. דבר זה יחייב את ארה"ב לחשוב מחדש על נקודות מחלוקת בהן ארה"ב מתחשבת באינטרסים הסיניים, כמו הימים שבדרום ובמזרח סין טאיוואן ואזורי סחר.
לבסוף, אומר קאזיאניס, ארה"ב צריכה להסתכל לטווח הארוך. הפתרון לבעיית קוריאה הצפונית, היא שלא תהיה יותר קוריאה הצפונית. השאלה היא איך עושים זאת. לא ניתן לשנות את המשטר בדרכים צבאיות, ולארה"ב גם אין את הכוח להחליש את שליטת המשטר על האוכלוסייה. מה שארה"ב יכולה לעשות, הוא לחזק את כוחן של קבוצות המנסות להכניס מידע למדינה. דרך אחת שהוכיחה עצמה היא הכנסת כונני USB בעיתונים. לקחת מהשלטון את הכוח לשלוט במידע, הוא הצעד הראשון כדי להביס את המשטר.
קאזיאניס מסכם באומרו שכמו הרבה דברים אחרים, קוריאה הצפונית היא בעיה שהנשיא
דונלד טראמפ ירש. יש לו הרבה עבודה בנושא, והדרך ארוכה ומסוכנת. הממשל חייב לקחת דרך זו, משום שהמחיר של אי-פעולה גדול מדי.
