דאונינג סטריט 10 הפך למקום בודד מבחינתה של תרזה מיי, אחרי הכישלון המהדהד של הימורה בדמות הקדמת הבחירות. לא רק שהשמרנים לא זכו לרוב מוחץ כפי שקיוותה, אלא שהם איבדו אפילו את הרוב שהיה להם. נכון, מיי הצליחה להרכיב ממשלת מיעוט בתמיכה של חברי המפלגה היוניוניסטית האירית, אבל יש לה רוב צר של 13 קולות בלבד – וזה רק בהצבעות המרכזיות, ובתמורה לוויתור על כמה מקווי המדיניות המרכזיים שהבטיחה מפלגתה.
מחוץ למעונה הרשמי, מצבה של ראש ממשלת בריטניה – שאיבדה את יועציה הקרובים ביותר אחרי הפיאסקו בחודש שעבר – גרוע עוד יותר. בתוך המפלגה השמרנית נשלפות הסכינים, ובשיחות הברקזיט מול אירופה מעמדה חלש בהרבה מכפי שהיה רק לפני שבועות ספורים. פייננשל טיימס תיאר השבוע את הבעיות הניצבות בפני מיי.
בהעדר מנהיגות מצידה של מיי, חברי ממשלתה מכתיבים בה בפומבי קווי מדיניות על הברזקיט והכלכלה. "אין תוכנית, אין אסטרטגיה, אין כיוון", אומר שר שמרני. השאלה הפשוטה הנשאלת בבריטניה ובאירופה היא: כמה זמן מיי תחזיק מעמד והאם היא תוכל ליישם את הברקזיט? ההשפלה שבהדחה נמנעה ממנה בשלב זה רק משום שהשמרנים הגיעו למסקנה שכל המנהיגים החילופיים גרועים עוד יותר. הם חוששים, שמאבק מנהיגות יפלג שוב את המפלגה בין הדורשים קו נוקשה בשיחות עם אירופה לבין המצדדים בהגעה להסכם עם נציבות האיחוד. אין מועמד מוביל ברור, ולכל מי שייבחר לא יהיה מנדט ישיר מהעם הבריטי, והוא ייתקל בדרישה לבחירות נוספות. בקיצור: מיי היא הרע במיעוטו.
"יש מצב רוח כללי של רצינות והבנה שאם נדפוק את זה, נקבל ממשלת מרכסיסטית", אמר לעיתון חבר פרלמנט שמרני בכיר. אחר הוסיף: "מי שמחזיק אותנו זה [מנהיג הלייבור] ג'רמי קורבין. הפחד ממנו גדול יותר יותר מאשר כל שטות בשיחות על הברקזיט".
להגיע בשלום לקיץ התוכנית המקובלת ביותר במפלגה היא להגיע בשלום עד פגרת הפרלמנט, המתחילה ב-20 ביולי, ואז – אם הכל יתנהל כשורה – מיי תישאר בתפקידה כדי לנהל את שיחות הברקזיט האמורות להסתיים עד מארס 2019; היא גם תספוג את האשמה אם הן לא יעלו יפה. ואז היא תמסור את המפתחות למישהו אחר שיכין את המפלגה לבחירות של 2022. זוהי משימה כפוית טובה, אבל מיי כבר מבינה שאין לה ברירה: "אשרת כל זמן שתרצו אותי. אני הכנסתי אותנו לבוץ הזה ואני אוציא אותנו ממנו", אמרה מיד לאחר הבחירות.
בימים האחרונים, מעריך פייננשל טיימס, הצליחה מיי לייצב את מצבה. הופעותיה בפרלמנט היו סולידיות וקורבין לא הצליח לנצל את חולשתה. ובכלל, היו לה כמה ימים יותר טובים. "היא שוב צוחקת", אומר מקור בדאונינג סטריט. אבל ההקלה עלולה להיות זמנית. היא תעבור בשקט את פגרת הקיץ, אך כוחה השביר יעמוד למבחן בחודש אוקטובר, שייפתח עם ועידת המפלגה במנצ'סטר.
מיי צפויה לראות את המתמודדים על ירושתה מתחילה לתפוס את מקומותיהם – ובעצם הם כבר התחילו. שר החוץ, בוריס ג'ונסון, קרא לבטל את המס של 1% על השכר במגזר הציבורי. ראש הסיעה בפרלמנט, אנדריאה לידסום – שהתמודדה מול מיי אשתקד – ביקרה את ניצולי השריפה במגדל המגורים בגרנפול; מיי לא עשתה זאת וספגה ביקורת רבה. אבל זה כלום לעומת מה שעומד להתרחש בוועידת המפלגה, שם יתקוטטו בפומבי חסידי הברקזיט הנוקשה מול תומכי הברקזיט הרך ומיי לא תוכל למנוע זאת.
המבחן הבא של מיי יהיה ב-20-19 באוקטובר, בפסגת
האיחוד האירופי בבריסל. אנגלה מרקל – בהנחה שתנצח בבחירות בגרמניה בספטמבר – תבקש לשמוע ממיי מה בדיוק היא מציעה בנושא הברקזיט. עד לבחירות, מסביר FT, היה דאואינג 10 מבצר בלתי חדיר: רק הדעות שתאמו את אלו של מיי הורשו להיכנס ולהישמע, ודעות פסימיות הושלכו החוצה יחד עם מי שהעז להביע אותן.
דיונים במקום פראנויה כאשר קבעה מיי את הקווים האדומים שלה בסוף השנה שעברה, היא עשתה זאת ללא דיון בממשלה. כך למשל: התעקשותה שבית הדין האירופי לצדק לא יוכל ליטול חלק בגיבוש ההסדר, באה משום מקום והממה את הממונה על השיחות, דייוויד דייוויס. ראשי לשכתה הרחיקו ממנה את העסקים הגדולים, במטרה לפזול לקולותיהם של אנשי מעמד העובדים. כעת היא מבינה שזו הייתה טעות והזמינה אותם למפגש שיתקיים בסוף השבוע בראשותו של דייוויס; קולותיהם של אנשי העסקים מתחילים למלא את החלל.
במקומה של הפראנויה שאפיינה את דאונינג סטריט לפני הבחירות, יש כעת דיונים של ממש. הבעיה היא, מסביר פייננשל טיימס, שהם באים מאוחר – אולי מאוחר מדי. ההחלטה לצאת מאירופה נפלה לפני למעלה משנה והשעון מתקתק לקראת מארס 2019 – המועד בו לפי חוקת האיחוד יש לבצע את ההיפרדות בפועל. איש מהשרים טרם אתגר במישרין את גישת הברקזיט הקשה של מיי, אותה הציגה בפומבי בחודש ינואר. אולם תומכי הברקזיט הרך מתחילים להשמיע את קולם ולקרוא לתקופת מעבר ארוכה יותר ולהישארות באיחוד המכס האירופי כחלק ממערכת יחסים קרובה עם האיחוד. דייוויס מחפש כעת דרכים להביא לכך שבריטניה תמשיך להיות שותפה בגופי הרגולציה האירופיים, ובכך לחסוך את ההוצאות העצומות הכרוכות בהקמת גופים כאלו משלה.
בחודש אוקטובר יצפו מרקל ונשיא צרפת,
עמנואל מקרון, לתשובות ברורות מצידה של מיי: האם היא הולכת על ברקזיט קשה, או על ברקזיט רק יותר שיימשך מספר שנים. אם תבחר באפשרות השנייה, מסתכנת מיי במרידה מצד מתנגדי אירופה בתוך מפלגתה. וכזכור, יש לה רק רוב של 13 קולות בבית הנבחרים – שצריך לאשר את החקיקה הכרוכה בברקזיט. הרוב הצר הזה יכול כמובן לשחק גם לכיוון השני, בדמות לחצים של תומכי הברקזיט הרך. הרעל כבר זורם בעורקי המפלגה השמרנית, מדווח פייננשל טיימס, כאשר המחנות היריבים מחדדים את חרבותיהם ואף משמיעים איומים הדדיים. ובתוך כל אלו, תצטרך מיי להעביר את הברקזיט – לו התנגדה אשתקד – כמתנת פרידה למפלגתה, הסופרת את הימים עד לבחירת מנהיג חדש.
