סוריה ועירק מתנדנדות

נח בונסי: אנליסט לנושא סוריה ב-International Crisis Group. אמריקני שיבקר בצפון סוריה, יישאל פעמים רבות מתי ארה"ב תנטוש את הכורדים. ייתכן שהתשובה לכך תלויה בדרך שבו ממשל טראמפ מדרג את סדר העדיפויות הבא: צמצום התערבות אמריקנית בחו"ל; שיקום הברית הרעועה עם טורקיה; הגנה מפני התחזקות הטרור; סיכול השפעתה של אירן. הפעילות האמריקנית נגד דאעש בסוריה מסתמכת על שותפה לא סבירה – היחידות להגנת העם (YPG), הזרוע הצבאית של המפלגה הדמוקרטית המאוחדת בסוריה (PYD). יש לציין, כי YPG נחשבת על-ידי טורקיה כארגון טרור ולסניף של מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK) בסוריה. ה-YPG נתמך על-ידי ארה"ב, שולט ברוב צפון סוריה ונחשב בעל ברית חיוני במלחמה נגד דאעש. עבור ה-YPG, התמיכה האמריקנית הולכת רחוק יותר מאשר מאבק בארגוני טרור. הנוכחות האמריקנית מרתיעה כוחות טורקים ומגנה עליו מהתקפות של תומכי משטר אסד. נסיגה אפשרית של ארה"ב מסוריה תציב איום קיומי עבור הארגון. ה-YPG מעריך, כי בסופו של דבר ארה"ב תרחיב את ההגנה שלה עליו באמצעות ערבויות פוליטיות וצבאיות, דבר שיסייע להבטיח את מידת האוטונומיה בשטחים שבשליטתה ויקדם מודל עבור כל הסדר עתידי בסוריה. הימור זה שיכנע את ה-YPG להוכיח את יעילותו לארה"ב, באמצעות לחימה בא-רקה ומעבר לה, רחוק מבסיסי הבית שלו. אולם בצורה פרדוקסלית, תבוסת דאעש בסוריה תביא לשיקול אמריקני בדבר צמצום פעילותה במדינה, מה שישאיר את ה-YPG חשוף. אפשרות שכזו דווקא יכולה לקרוץ לממשל טראמפ, שמעוניין לצמצם את ההתערבות האמריקנית ולמנוע נזק נוסף ליחסים עם טורקיה. הרבה מאוד תלוי בשאלה האם ארה"ב מוכנה להרחיב את תפקידה לאחר תבוסת דאעש, במטרה למנוע עלייה של ארגון דומה. גלגולו הקודם של דאעש, אל-קאעידה בעירק, הציג כיצד קיצוניים יכולים להשתקם אם איומים משמעותיים על היציבות נותרים ללא מענה. הגבלת סכנה זו בסוריה, מחייבת המשך התערבות אמריקנית במניעת הסלמה בין טורקיה ל-YPG וקיום ממשל בשטחים ששוחררו מידי דאעש. ה-YPG יכול לסייע בכך שיישם שינויים נדרשים במודל הממשל שלו. אירן היא גורם נוסף שעשוי להביא לשיתוף פעולה מתמשך. ה-YPG תלוי בנתיבי תחבורה הנשלטים על-ידי שלוחותיה של אירן, וככל הנראה יתקרב גם לרוסיה במקרה של נסיגה אמריקנית. מנגד, הארגון רואה כיצד אירן מנסה להשיג דריסת רגל בצפון סוריה, דבר שיכול לאיים עליו. אם ארה"ב רוצה מינוף בסוריה מול אירן בלי להיקלע לעימות ישיר, היא תמשיך להשקיע ב-YPG.

רנאד מנסור: חבר בצוות החשיבה Chatham House. עבור עירקים רבים, הריסתו של הצריח הנטוי במסגד אל-נורי במוסול מסמלת את הבסתו של דאעש בעירק. במסגד זה הכריז מנהיג הארגון, אבו בכר אל-בגדדי, על הקמת החליפות, ושלוש שנים לאחר מכן מסגד זה נהרס על-ידי אותו ארגון. עם זאת, צורת התבוסה והמסלול של עירק לאחר דאעש עדיין לא ברורים. דאעש הפסיק להתקיים בתור מדינה, אך הוא ימשיך להתקיים באופן כללי. ארגון מחדש של דאעש, בצורה כזו שהוא לא שולט בשטחים, מהווה אתגר חדש. מבחינה צבאית, הארגון חוזר ללוחמת גרילה, כולל התקפות נגד אזרחים בריכוזי אוכלוסייה. שלא כמו בעבר, לארגון יש שפע של משאבים, כאשר הוא עובר לטקטיקות של מאפיה בדגש על הלבנת כספים באמצעות עסקות לגיטימיות לכאורה. הקונפליקטים בעירק יתחזקו, כאשר תיעלם המטרה המשותפת של הבסת דאעש. המחלוקות על שטחים בצפון עירק הולכת ומתעצמת. האוטונומיה הכורדית, המיליציות השיעיות, מנהיגים פוליטיים מקומיים, שבטים סונים מקומיים ושחקנים אזוריים יתחרו על ההשפעה בנקודות משמעותיות כדוגמת כירכוכ העשירה בנפט והגבול בין עירק וסוריה. בבגדד מתנהל מאבק כוח בתוך השיעים בין ראש-הממשלה חיידר אל-עבאדי לבין קודמו, נורי אל-מאלכי. יש כאן התנגשות בין המדיניות האמריקנית לאירנית, כאשר ארה"ב מעוניינת לחזק את אל-עבאדי ואירן רוצה לחזק את אל-מאלכי. המתיחות בין הצדדים מתודלקת על-ידי אוכלוסייה המאמינה כיום, כי השחיתות, ולא העדתיות, היא שהביאה ליצירת דאעש. כדי שעירק תוכל לנווט באתגרים אלו, היא חייבת לחזק את מוסדות המדינה המקומיים, כדי להילחם בשחקנים לא-מדינתיים ולהגיע להבנה בנושא שיתוף הכוח. רק אז תוכל המדינה לטפל בשורש הסיבות לעלייתה של דאעש, לתרגם ניצחונות צבאיים לפתרונות פוליטיים ארוכי טווח ולהבטיח שהמדינה לא תיכנס לסבב נוסף של אלימות.