אחת מאבני היסוד במדיניות הכלכלית של ממשל טראמפ היא הקלת הרגולציה מעל
וול סטריט. על הכוונת מצוי במיוחד חוק דוד-פרנק, שהועבר בשנת 2010 – תחת ממשל אובמה – בתגובה למשבר הפיננסי של 2008. אבל החלק באותו חוק שנועד להדק את הפיקוח על התיגמול של בכירי הבנקים, כבר הניב תוצאות בשטח – כותב וול סטריט ז'ורנל.
אחד העקרונות המרכזיים של דוד-פרנק הוא רגישות רבה יותר לסיכונים וקשירת התיגמול לתוצאות ארוכות הטווח – כדי למנוע מהבנקאים ליטול סיכונים שיניבו רווחים (ובונוסים) בטווח הקצר אך יתפוצצו בפרצוף מאוחר יותר. העיקרון הזה מצא את דרכו לקווים המנחים של הפדרל ריזרב וסוכנויות פיקוח נוספות, שהן עצמאיות והבית הלבן לא יוכל לכפות עליהן כיצד לפעול.
המחלוקת בין וושינגטון לבין ניו-יורק היא בשאלה האם הקווים הללו צריכים לקבל ביטוי בחקיקה פורמלית. כאן כבר באה לידי ביטוי הגישה של ממשל טראמפ: שורה של רגולטורים, ובראשם רשות ניירות הערך (SEC), מחקו בשבוע שעבר מתוכניות העבודה שלהם את הכוונה לחוקק צעדים קשוחים יותר, כגון הארכת הזמן הדרוש עד לקבלת בונוסים מחד-גיסא, ומאידך – הארכת התקופה בה ניתן לדרוש אותם בחזרה אם התוצאות נעשות גרועות יותר.
מחוקקים רפובליקנים ורגולטורים טענו זמן רב, שחוק דוד-פרנק כולל צעדים שכלל אינם קשורים למשבר הפיננסי אלא הוגנבו דרכו. באופן תיאורטי, אם החוק יבוטל או ישונה, אומר העיתון, יוכלו הבנקים לחזור לכמה ממנהגיהם שלפני 2008 כמו בונוסים במזומן. אולם הבנקים הגדולים כבר ביצעו שינויים משמעותיים במדיניות התיגמול, תחת לחציהם של בעלי המניות הרוצים יותר דיבידנדים והצעות רכש. דרישות ההון מכבידות על הבנקים ולוחצות על הרווחים, כך שהם חייבים לקצץ בהוצאות – כולל בשכר – כדי לממן את הדיבידנדים ורכישות המניות.
הבונוס הממוצע ששילמו אשתקד חברות הנסחרות בניו-יורק היה 138,200 דולר, ירידה של 28% לעומת השיא שנרשם ב-2006. סוחר מניות בכיר שהרוויח 2 מיליון דולר לשנה לפני המשבר, מביא כעת הביתה 1.2 מיליון דולר. שכרם של הבנקאים והסוחרים היה תמיד נושא להפוך בו, והוא עבר לקדמת הבמה כאשר בשנת 2009 הזרים הממשל לבנקים 245 מיליארד דולר כדי למנוע את קריסתם. תחת הלחץ הציבורי והנשיאותי מצידו של
ברק אובמה, התשלומים בוול סטריט ירדו ונקשרו יותר לביצועים.
חלק מהבנקים הידקו עוד יותר את התשלומים לבכיריהם – שגם כעת, כמובן, ממש לא נזקקים להשלמת הכנסה. מנכ"ל גולדמן-זאקס, לויד בלנקפיין, קיבל אשתקד 22 מיליון דולר – לעומת 68.5 מיליון דולר בשנת 2006. מנכ"ל ג'יי.פי מורגן צ'ייס, ג'יימס דימון, ירד מ-30 ל-28 מיליון דולר.
תומכי חוק דוד-פרנק טוענים, מסביר וול סטריט ז'ורנל, שהתיגמול לפני המשבר עודד תנודתיות והתעלם מהסיכונים. סוחרים שמרו על משכורות העתק שלהם גם כאשר הרווחים המיידיים שלהם גרמו לאחר זמן להפסדים של מיליארדי דולרים. הזיקה שיצר החוק בין הביצועים לתיגמול נועד להוכיח, שיש שכר לניהול טוב ויש עונש לניהול גרוע.
מחלוקת המסחר בבנקים יצרו להם רווחים קצרי טווח בלתי סבירים, שהניבו במישרין תיגמול בלתי סביר לסוחרים. אבל כיום רוב המחלוקות הללו נסגרו והסוחרים עברו בעיקר לקרנות גידור, לאחר שהקונגרס אסר על בנקים מסחריים להשקיע במניות את כספי הלקוחות או כספים שלקחו בהלוואה. וכך, רווחי הבנקים מן המסחר ירדו מ-205 מיליארד דולר לפני המשבר ל-160 מיליארד דולר בשנה שעברה.
עם זאת, חלק משמעותי מחוק דוד-פרנק לא הגיע ליישום. החוק קרא לרגולטורים למנוע מהבנקים בצורה רוחבית מבני תיגמול המעודדים נטילת סיכונים. אובמה קרא אשתקד לרגולטורים להשלים את המלאכה בטרם יסיים את כהונתו, ובאפריל 2016 פרסמו ששת הסוכנויות הנוגעות בדבר את הצעתן. אולם ה-SEC ואיגוד השווקים הפיננסיים – בו מיוצגים הסוחרים הגדולים – טענו שאין צורך בחוק זה, בנימוק שהקווים המנחים הנוכחיים מספיקים. החוק לא הושלם וקרוב לוודאי שכעת זה לא יקרה.
