האם המילה "ביצים" (bollocks) היא מילה גסה או לא? על זה התדיינו אלן גואו וקאלום הרוד בפאב הלונדוני קוק טראוון, אשר לאחרונה הודיע ללקוחותיו שהוא אוסר להשתמש במילים גסות. לשניים הייתה תגובה ברורה מאוד, מצטט
וול סטריט ז'ורנל. "אתה לא יכול לקלל במקום שמגיש משקאות חריפים; זה בולשיט", אמר גואו בן ה-63. ואילו הרוד בן ה-64 הוסיף: "תגיד למי שקבע את המדיניות המגוחכת הזאת, שיתקע אותה".
קוק טראוון הוא אחד מלמעלה מ-200 פאבים בבירת בריטניה שבבעלות רשת סמואל סמית בת ה-250, אשר בחודש אפריל הודיעה על מדיניות של אפס סובלנות כלפי לשון גסה – לראשונה בתולדות המוסד הבריטי הזה, הקיים מאות שנים. הרשת הורתה למוזגים שלא לקבל הזמנות ממי שמנבל את פיו ואף להעיף החוצה את מי שהוזהר וממשיך לקלל.
המוזגים מבולבלים: היכן שמים את הקו? האם "מחורבן" היא מילה גסה? סמואל סמית לא הוציאה הנחיות רשמיות וגם לא נענתה לפנייה להגיב. אבל היא לא לבד, מציין העיתון. בשנה שעברה הרחיבה וות'רספונ'ס, רשת הפאבים הגדולה ביותר בבריטניה, את הכשרת מנהלי הפאבים כך שיוכלו להתמודד עם לקוחות "דברנים" – ועצרה במרחק קטן מאיסור על לשון גסה. "יש מילה או שתיים שהן לגמרי מעבר לקו האדום, אבל באופן כללי – אתה לא מקלל אנשים", הסביר יו"ר הרשת, טים מרטין.
גם כמה בעלי פאבים פרטיים מצטרפים למגמה, כאשר רוח הדברים באה לידי ביטוי בשלט קצר וקולט: "בלי קללות מחורבנות!". מטרתה של המדיניות היא למשוך משפחות לפאבים, בהתפתחות האחרונה בשינויים המתרחשים בתרבות השתייה הבריטית. אלפי בתי בירה מסורתיים כבר הפכו למסעדות המגישות מזון משובח לצד הבירה. רבים מהשינויים הללו התקבלו בברכה, אבל מגבלות הדיבור מעוררות מחלוקת.
הבריטים גאים בלשונם המחוספסת. " "Roger’s Profanisaurusהוא ספר פופולרי בן 624 עמודים המכיל 12,000 ביטויים צבעוניים ואף גסים. הפאבים, טוען טום שטיינר מארגון בו חברים 187,000 שותי בירה מרחבי העולם, הם מקום בו אנשים באים ליהנות, בו מעמדות ושכר נשכחים. "אנחנו לא צריכים חוקים שיגבילו את זה", הוא אומר. כמה מהלקוחות הקבועים של הפאבים, איתם שוחחו כתבי וול סטריט ז'ורנל, מדברים על פעולות מחאה ממשיות נגד הכללים החדשים.
כמה מהפאבים ברשת סמואל סמית כבר הציבו שילוט בו נאמר: "אנו מבקשים להודיע ללקוחותינו, כי הנהגנו מדיניות של אפס סובלנות כלפי קללות בכל הפאבים שלנו". מליסה גילספי, מוזגת בת 20 באחת הפאבים, אוכפת את המדיניות על-ידי הצבעה על השלט ולאחר מכן מזהירה; עד כה, היא לא זרקה איש מהפאב. "לקוחות קבועים באים לכאן כדי לצלם את השלט, כי הם לא מאמינים שניישם את זה. אדם אחד שהראיתי לו את השלט, אמר שהוא לא יכול להפסיק לקלל, כי הוא סובל ממחלת טורט. לא ידעתי כיצד להגיב", היא אומרת. ג'יימס פיאצה, מנהל של פאב אחר ברשת, מספר שלאחרונה נאלץ להרחיק ממנו 17 חבר'ה שקיללו שוב ושוב. "למזלי הם לא הרביצו לי", הוא מעיר.
למרות המוניטין שלהם כמקום חופשי, מציין העיתון, למעשה יש לפאבים הבריטיים מסורת ארוכה של נסיונות לעצב את התנהגותם של לקוחותיהם. כך למשל, בשנת 1656 אסרה ממשלתו של אוליבר קרומוול הופעות של מוזיקאים בפאבים. בזמן מלחמת העולם הראשונה נאסר על הלקוחות לקנות משקאות זה לזה, כדי להוריד את צריכת האלכוהול. בחלק מן הפאבים יש כיום איסור על-כניסה בחזה חשוף – גם לגברים.
חלק מהלקוחות שבים וטוענים, כי קללות הן חלק בלתי נפרד מטבעם של הפאבים הבריטיים. "גסויות היא השפה שמתבלת סיפורים. הן נוגעות ברגשות שלך", טוען מאט היל בן ה-30. "איזה מקום טוב יותר לעשות את זה מאשר פאב? אנשים לא שמים ז... על מילים טובות יותר".
