בדיחה ישנה מספרת על סוכן CIA העובר הכשרה מקיפה ביותר, מוצנח בליבה של ברית המועצות ונלכד מיד. כאשר הוא שואל את שוביו כיצד הבחינו בו כה מהר, הם משיבים: אין הרבה שחורים בסביבה שלנו.
באותה מידה ניתן לתהות, מהיכן צצו כל כך הרבה אתלטים שחומי עור במדינות עשירות בנפט כמו קטר, בחריין ואפילו אזרבייג'ן. כאן התשובה פשוטה: מייבאים אותם מאתיופיה, קניה ומדינות אחרות באפריקה הידועות בהישגיהן בריצות למרחקים ארוכים. הרעיון: אם אי-אפשר להגיע למדליות בעבודה קשה – נקנה אותן דרך ספורטאים מתאזרחים.
סיפורה של לילי עבדולאייבה בת ה-26, המובא בגארדיאן, מלמד שלעיתים המציאות הרבה יותר אכזרית. היא מתגוררת עם בנה בן 13 החודשים בפרברי אדיס אבבה, בדירה שרק דבר אחד מבדיל בינה לבין מגורים ממוצעים של מעמד הביניים: המדליות והגביעים בהם זכתה לאורך הקריירה שלה. ההישגים הללו אמורים היו להבטיח לה רווחה כלכלית, אבל היחס שקיבלה – היא אומרת – היה של שפחה.
בשנת 2009 צדה לילי את עינו של מאמן טורקי במועדון באדיס אבבה והוא שכנע אותה להגר לאזרבייג'ן. "הם הבטיחו לי משכורת טובה, בית ומכוניות יקרות אם אנצח במירוצים, אבל לא קיבלתי כלום. כספי הפרסים שלי נגנבו ותמרנו אותי לקחת סמים".
25 בקשות ביום אחד לילי אינה היחידה. ערב המשחקים האולימפיים בריו אשתקד, קיבל איגוד האתלטיקה הבינלאומי בתוך יום אחד 25 בקשות לשינוי לאום. באליפות אירופה באתלטיקה בשנה שעברה זכתה טורקיה ב-12 מדליות – מחציתן של אתלטים שנולדו בקניה. קזחסטאן עלתה על הפטנט והציגה השבוע שורה של מתחרים שחומי עור באליפות העולם בלונדון. אולם תחקיר של גארדיאן, חברת השידור הגרמנית ARD ותאגיד המדיה ההולנדי, מעלה שאתלטים אלו נתונים ליחס פוגעני, כספי הזכיות שלהם נלקחים מהם ולעיתים מתגוררים בתנאים מחפירים.
לילי אומרת שהובטחו לה 300 דולר לחודש ו-1,000 דולר אם תשיג תוצאות טובות. בחודשים הראשונים שלה באזרביג'אן זכתה במדליית הכסף באליפות אירופה לנוער, אך קיבלה רק 150 דולר לחודש. כאשר החלה לשאול היכן הכסף המגיע לה, שילם לה מדי פעם נשיא איגוד האתלטיקה האזרי מכיסו. רק אז התברר לה, שהוא לקח לעצמו את הכסף שלה. בשנת 2011 היא זכתה במקום השלישי בריצת 3,000 מטר באליפות אירופה באולמות.
בשל הרצון העז להצליח באולימפיאדת לונדון ב-2012, החל מאמנה של לילי לדחוף אותה להשתמש בסמים. בתחרות ליגת היהלום בשטוקהולם 2011, לילי נפצעה אבל הצטוותה להתחרות למרות זאת. "אחרי החימום בא אלי המאמן שלי, מיטין ססאק, ואמר: לילי, תפתחי את הפה. הוא שם טבליה אחת על הלשון שלי ובלעתי אותה. לבסוף אזרתי אומץ ושאלתי מה הוא נתן לי, והוא אמר: זה יכול לעזור לך את אם מפחדת, זה מחזק אותך". ססאק טעה, השאיר את האריזה אצל לילי והיא גילתה שאחת מתופעות הלוואי של הסם היא עקרות. לילי רתחה מכעס אבל לאיש לא היה אכפת.
כאשר שהתה לילי במחנה אימונים בגאורגיה, נתן לה מאמנה שורה של זריקות. לדבריה, את החומרים החזקים באמת הוא הכניס לגופה לקראת המשחקים האולימפיים. ססאק הורחק לצמיתות מפעילות ספורטיבית לאחר שהשלטונות בטורקיה חשפו את מעשיו. בשנת 2013 עזבה לילי את אזרבייג'ן – לא לפני שנשיא ההתאחדות גזל ממנה 7,000 מתוך 25,000 הדולרים שקיבלה מן הממשלה על נצחונה האחרון. ההתאחדות האזרית טענה בתגובה, שלא היה לה כל הסכם עם לילי, אשר התחרתה בשורותיו של מועדון ספציפי, ושהיא קיבלה את כל כספי הזכיות שהגיעו לה. עוד אמרה ההתאחדות, כי כל בדיקות הסמים שעברה לילי היו שליליות.
"אתלטים אינם סחורה" לא רק אזרבייג'ן סוחרת באתלטים, מציין גארדיאן. לאונרד מוצ'רו עבר מקניה לבחריין בשנת 2003, בין היתר משום שקשה להתקבל לנבחרת עמוסת הכוכבים של מולדתו. אלא שעד מהרה התחוור לו, שההבטחות שקיבל מארצו המאמצת אינן עומדות להתממש. "התחלתי להרגיש כמו עבד. לקחו לי את הדרכון ולא הרשו לי אפילו ללכת לחנות. היה אסור לי לצאת מחדר המלון". בשנת 2003 נפצע מוצ'רו ושנה שלמה לא קיבל תשלום.
אגודת האתלטים המקצועיים של קניה פרסמה בשנה שעברה דוח, ולפיו איגוד האתלטיקה הלאומי נגוע בשחיתות. לטענתה, האיגוד קושר קשר עם איגודים מקבילים בחו"ל כדי "למכור" אתלטים קנייתיים, במחיר הנתון למו"מ ואשר נקבע בהתאם למצבו הכלכלי של האתלט ולהישגיו. מוצ'רו מכניס לתמונה עוד גורם: סוכנים שמתווכים בהעברות האתלטים, שחלקם צעירים מאוד, וכמובן גוזרים בדרך את העמלה שלהם.
בחודש פברואר הודיע איגוד האתלטיקה הבינלאומי, שהוא מפסיק מיידית את העברת הלאומיות של אתלטים, באומרו שהשיטה מנוצלת לרעה ופתוחה למניפולציות. נשיא האיגוד, האצן הבריטי האגדי סבסטיאן קו – הידוע ביושרו ונקיון כפיו – הודיע על הקמת ועדה אשר תגיש עד סוף השנה הבאה המלצות לכללי מעבר חדשים. "אתלטים אינם סחורה. הם בני אדם. אנחנו לא רוצים ספורט בו הם נסחרים באפלה", הצהיר. בשביל לילי ורבים אחרים, כל זה בא מאוחר מדי.
