דובאי חווה פריחה חסרת תקדים בתיירות, עם למעלה מ-8 מיליון תיירים במחצית הראשונה של השנה – עלייה של 10.6% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. הייזל פלוש, שביקרה בנסיכות אין ספור פעמים, חלקה את תובנותיה עם קוראי דיילי טלגרף.
יש חיים מעבר לגורדי השחקים. לדובאי יש היסטוריה עשירה ואיחוד האמירויות בכלל נהנה מתרבות מרתקת מעבר לזהב המתגלגל ברחובות. לדובאי קריק, הלב ההיסטורי של העיר, מגיעים סוחרים מכל רחבי המזרח התיכון ומציעים שטיחים פרסיים, אוצרות כסף מעומאן ועוד.
נשים לא צריכות ללבוש בורקיני. למרות שאיחוד האמירויות היא מדינה מוסלמית, היא אינה כה שמרנית כפי שניתן היה לחשוב. אפשר להתלבש כמו באירופה: מכנסיים קצרים וחצאיות הם בסדר גמור. לא צריך לכסות את הראש – אבל כדאי להביא עוד שכבה מסיבה שונה לגמרי: הקניונים ממוזגים וקרים. גם בביקור המומלץ במסגד ג'ומרייה יידרשו נשים לכסות את ראשיהן.
עוד שתי נקודות על איסלאם ושמרנות. למרות שהדת אוסרת על מאמיניה לשתות אלכוהול, אין בעיה למצוא אותו ברחבי דובאי. מכירתו מוגבלת למלונות, מסעדות, פאבים ומועדונים – וזה הרבה יותר מכפי שנדמה. כדאי מאוד לא להשתכר בפומבי: הדבר עלול להוביל למעצר. ועוד דבר שלא עושים בפומבי בדובאי: גילויי חיבה פיזיים בין בני זוג. לא נשיקות, לא חיבוקים. גם מעשה תמים שכזה יכול להסתיים בבית הכלא.
העיר דובאי תוכננה בצורה של דקל – יפה מאוד אבל ממש לא נוח. מי שמתאכסן באחד הקצוות של ה"ענפים" צריך להביא בחשבון שיידרשו לו עוד 30 דקות להגיע למרכז העיר. הצד החיובי: המוניות זולות. נכון שהרכבת התחתית זולה יותר, אבל רוב התחנות מצויות במיקומים לא נוחים.
בקיץ יכולה הטמפרטורה להגיע ל-55 מעלות בצל, וזו אינה טעות דפוס. תוך 60 שניות אתה הופך לגוש אדום ומיוזע. ההצעה של פלוש: לבקר בין נובמבר למארס, כאשר מזג האוויר סביר יותר. מפלט מומלץ: הקניונים. יש בהם לא רק חנויות, אלא גם אקווריומים, מגלשות מים, זירות קרח ועוד. קל מאוד להסתובב בהם יום שלם.
הצעה אחרונה: תפסיקו להסתכל לא על גורדי השחקים. לא משום שאין מה לראות ולא משום שהם משעממים, אלא משום שהמדרכות בדובאי הן מלכודות במקרה הטוב ואינן קיימות במקרה הגרוע. לכן, תסתכלו כלפי מטה – או שתקחו מונית.
