הרצח שבוצע בסוף השבוע בשרלוטסוויל הפנה את תשומת הלב לימין הקיצוני המסוכן הפועל בארה"ב, הכולל ניאו-נאצים. ארה"ב של 2017 איננה גרמניה של 1933, אבל המחזות מטרידים – ושלחו את אקונומיסט לבחון כיצד מטפלת גרמניה בגידולי פרא שכאלה.
הכרזות "דם ואדמה", הלפידים הבוערים, מועל היד, הבריונות והאלימות – כל אלו נראו בשרלוטסוויל. התגובה הרפה של
דונלד טראמפ והטענות לפיהן ההתנהלות של ממשלו מעודדת את הימין הקיצוני, עומדת בניגוד בולט לאפס הסובלנות שמפגינה גרמניה כלפי גילויים כאלו.
זה מתחיל בחשיבות המוענקת לזיכרון של מה שעשתה פוליטיקה כזאת בעבר. כל ילד בבית ספר גרמני חייב לבקר במחנה ריכוז – בדיוק כמו שהוא חייב ללמוד קרוא וכתוב, ובאותה דרגת חשיבות. רחובות וככרות קרויים על שמותיהם של מתנגדי המשטר הנאצי [מעטים ככל שהיו – א.ל]. לוחות מתכת קטנות מוטבעות במדרכות ועליהן שמותיהם של קורבנות שואה שהתגוררו בבתים הסמוכים. לוחות הנצחה פזורים בכל רחבי המדינה: לקבוצות נרדפות, למחנות. בלב ברלין ניצבת אנדרטת הענק לשואה, ששום מבקר אינו יכול שלא לראותה.
קיים פער מובהק ובלתי ניתן לגישור בין הממסד הפוליטי לבין הימין הקיצוני, ממשיך אקונומיסט. כמעט ואין סובלנות לגילויים של גזענות ואנטישמיות. קחו לדוגמה את מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD), שמנהיגיה היותר-מתונים יכלו להשתלב בעבר במפלגה הרפובליקנית בארה"ב או במפלגה השמרנית בבריטניה. כיום היא מוקצה מחמת מיאוס בשל מנהיגים כמו ביורן הוקה שיצא נגד תרבות הזיכרון הגרמנית.
הקו בין המקובל לבלתי-מקובל הוא ברור. אנגלה מרקל הצהירה, שעצם עתידה של גרמניה תלוי בכך שהיא תבין ללא הרף שהשואה היא "הבגידה המוחלטת בערכים התרבותיים". מרטין שולץ, היריב העיקרי שלה בבחירות בחודש הבא, אמר לא פעם: "AfD איננה אלטרנטיבה לגרמניה אלא בושה לגרמניה".
הגישה הזאת משפיעה על השיח הציבורי כולו, כאשר פוליטיקאים ופרשנים נזהרים שלא להשתמש בלשון המאפיינת את הימין הקיצוני. הם לא יכנו את יריביהם "בוגדים" או "חבלנים". אל המהגרים לא מתייחסים כאל "שיטפון". הימין הממסדי מותח ביקורת על המדיניות בנושא ההגירה, אך לא על העיקרון לפיו שעריה של גרמניה צריכים להיות פתוחים בפני פליטים. התוצאה היא ויכוח ציבורי מתון יותר מאשר במדינות אחרות, אשר נותן פחות כר להתבטאויות קיצוניות.
חופש הביטוי נשמר. לימין הקיצוני מותר להביע את עמדותיו והתהלוכות שהוא עורך זוכות לליווי משטרתי. אבל הזכות הזו מובחנת היטב מהזכות להפוך לחלק מהשיח הפוליטי והציבורי. היחס הכללי לתנועות הימין הקיצוני הוא כאל תופעה תרבותית ולא כאל ביטוי סוציו-אקונומי, כפי שנעשה לעיתים בארה"ב, בבריטניה ובצרפת.
לגרמניה יש כמובן משא היסטורי מיוחד, מציין אקונומיסט. אבל לכל מדינה יש פרק שחור בעבר וימין קיצוני בהווה. הצעדה בשרלוטסוויל – תחת דגל הדרום המורד במלחמת האזרחים – הייתה תזכורת לקיומם של אלו בארה"ב. ארצות שספרי ההיסטוריה שלהן אינם כוללים את השואה, יכולים ללמוד מהגישה הבוגרת והעומדת על המשמר של גרמניה. בארה"ב, המשמעות יכולה להיות הסרת סמלי הקונפדרציה ממקומות ציבוריים. המשמעות היא גם הוקעה חד-משמעית של המפגינים בשרלוטסוויל – כולל בידי הבית הלבן.
