2016 הייתה השנה החמה ביותר בהיסטוריה של כדור-הארץ, ומאז סוף המאה ה-19 עלתה הטמפרטורה ב-1.1 מעלה. התחממות כדור-הארץ, כותבת ג'ין בייקר בפורבס, היא חדשות רעות לעולם כולו ובמיוחד לדרום אסיה, שם מדובר בשאלה של חיים ומוות.
מחקר שפורסם לאחרונה מלמד, כי בקצב הנוכחי – הטמפרטורה באזור (הכולל את הודו, בנגלהדש ודרום פקיסטן) תגיע בסוף המאה לרמה כמעט קטלנית. אם פחיתת גזי החממה לא תואט, הטמפרטורה תעלה ב-4.5 מעלות ותיצור מזג אוויר חם ולח ותגיע בכמה איזורים אל מעבר לעומס החום הנחשב כאפשרי להישרדות.
רק במפרץ הפרסי שורר עומס חום כבד יותר מאשר בדרום אסיה, אבל באזור זה מתגוררים 1.5 מיליארד בני אדם – חמישית מכלל תושבי כדור-הארץ – מה שכמובן הופך את הבעיה לקריטית. ניתן להוסיף, שבעוד מדינות המפרץ הפרסי עשירות ויכולות לממן מיזוג אוויר בכל פינה, בדרום אסיה מדובר על מדינות עניות ותושבים שגם כך מתקשים לשרוד.
לעומת זאת, אם ידבקו מדינות העולם בתוכנית הקיימת להפחתת פליטת גזי החממה, תהיה ההתחממות באזור עד סוף המאה "רק" 2.25 מעלות – קרוב מאוד ליעד העולמי של 2 מעלות. המחקר מסביר, שעובדי החקלאות באזור מבלים זמן רב תחת כיפת השמים וקרני השמש, ואם ההתחממות תימשך בקצב הנוכחי – 75% מחקלאי ייחשפו לעומס חום העלול להיות קטלני. זאת, לעומת 15% מהם כיום ו-55% אם ההתחממות תואט. עוד יותר דרמטיים הם הממצאים הנוגעים לעומס החום על כלל האוכלוסייה: 30% ייחשפו לעומס חום מסכן חיים בקצב הנוכחי, לעומת אפס כיום ורק 2% בהתחממות מואטת.
המחקר הנוכחי, מסביר פורבס, יוצא דופן בכך שעורכיו לא השתמשו בנתונים כלל-עולמיים אלא בכאלו שנאספו באזור הספציפי בו עסקו. זה בדיוק מה שהמדענים בארה"ב קיוו שעמיתיהם ברחבי העולם יעשו, כאשר לפני שנתיים פרסמה נאסא מפות שחילקו את העולם לפיסות של 25 ק"מ. מדובר בכמות אדירה של מידע העומדת חינם לשימושו של הציבור בכל העולם, ומטרתה לסייע למקבלי ההחלטות בתחום התחממות כדור-הארץ.
היעד הבא של נאסא הוא לסייע למדענים ברחבי העולם להבין כיצד אפשר להשתמש במפות אלו לצורך תכנון אסטרטגי ברמת המדינה. כדי לקדם שימוש כזה, עורכים נאסא ו-USAID – גוף הסיוע העיקרי של ממשלת ארה"ב – סדנאות על בסיס איזורי, הקרויות SERVIR.
מחקר עומס החום בדרום אסיה מעלה סוגיה נוספת: צדק סביבתי – לכל אדם ולכל מדינה, עשירים ועניים, יש זכות ליהנות מיחס הוגן ומכבוד במסגרת ההשלכות הסביבתיות של חוקים ומדיניות. בלי מחקר שכזה, ובלי שהעולם כולו יודע מי משלם את מחיר התיעוש, חלק ניכר מן הנטל יפול בצורה לא הוגנת על כמה מן המדינות העניות ביותר.
