עד כמה טראמפ יציב?

עד כמה הנשיא דונלד טראמפ בלתי יציב ומנותק מן המציאות? הגענו לנקודה בה לאומה יש זכות וצורך לדעת – טוען יוג'ין רובינסון, מבכירי הכותבים בוושינגטון פוסט, במאמר יוצא דופן בחריפותו אפילו בקרב אמצעי התקשורת המתנגדים לטראמפ. "אנחנו לא רגילים לשאול שאלות כאלו על הנשיאים שלנו. אנחנו לא יודעים אפילו איך להתחיל לבחון את בריאותו הנפשית של הנשיא, כך שאנחנו רואים התנהגות בלתי רציונלית כחלק מאסטרטגיה כלשהי. אנחנו אומרים שטראמפ מכוון בחוכמה לבסיס התומכים שלו, או מיישם את 'תיאוריית המשוגע' בתחום מדיניות החוץ, או שהוא סתם בלתי יציב כדי להשיג יתרון בכך שהוא מחזיק את כולם במתח", כותב רובינסון. "אבל אם טראמפ באמת משחק שחמט תלת-ממדי, הוא היה אמור להשיג משהו. שיעור התמיכה בו היה עולה לאחר שנפל. בעלי בריתו בקונגרס היו מביעים תמיכה ולא דאגה גוברת". אלא שההפך הוא המתרחש. בשבוע שעבר היה זה הסנטור הרפובליקני הבכיר בוב קורקר, יו"ר ועדת החוץ של הסנאט, שאמר את המילים המדהימות הבאות: טראמפ "עדיין לא הוכיח את היציבות וחלק מהיכולות" הדרושות כדי להיות נשיא. קורקר הוא סנאטור מכובד, הבוחר בקפידה את מילותיו, ובמשך זמן רב-ניצב לצידו של טראמפ. אבל כעת הוא אומר, שארה"ב ניצבת בפני סכנות משמעותיות ושיש צורך ב"שינויים קיצוניים" בבית הלבן. אפ כך מדבר רפובליקני בכיר, לא קשה לדמיין מה אומרים הדמוקרטים. ציר בית הנבחרים אדם שיף סבור ש"בהחלט יש בעיה עם הכשירות של הנשיא". חברתו ג'קי ספייר טוענת ש"טראמפ מראה סימנים של התנהגות בלתי יציבה וחוסר יציבות נפשית, היוצרות סכנה משמעותית לארצנו". לטענתה, המצב כה קשה – עד שסגן הנשיא, מייק פנס, והקבינט חייבים לקבוע שטראמפ אינו כשיר למלא את תפקידו ועל פנס לתפוס את מקומו. תגובתו של טראמפ לאירועי שרלוטסוויל אכן הייתה מדאיגה – טוען רובינסון, ולא מדובר רק במה שאמר אלא גם בצורה בה אמר זאת. כזכור, נדרשו לטראמפ יומיים לגנות את הימין הקיצוני שמישהו מאנשיו דרס למוות מפגינת-נגד, אבל למחרת – כאשר פניו אדומים מכעס – הוא יצר השוואה בין אותם קיצוניים לבין מתנגדיהם, הטיל את האשמה על "שני הצדדים" ואף הישווה בין הגנרל המורד רוברט לי לבין הנשיאים ג'ורג' וושינגטון ותומס ג'פרסון. רובינסון סבור, שזה היה טראמפ האמיתי. כל אחד יכול לתפוס יום רע, אבל טראמפ מתפרץ בזעם לעיתים קרובות – במיוחד כאשר הוא בחדשות משהו שאינו לרוחו, טוען רובינסון. הדבר בא לידי ביטוי כמובן בציוציו בטוויטר. אפשר להבין מדוע הוא שב ומדבר על "fake news": זה מסייע לו מול בוחריו. אבל מדוע הוא תוקף את מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מקונל? מדוע הוא מנהל קמפיין נגד הסנאטור הרפובליקני ג'ף פלייק? הוא לא מבין כיצד יגיבו סנאטורים אחרים ממפלגתו? רובינסון אומר שהוא דיבר עם אנשים המכירים את טראמפ עשרות שנים, ואומרים שהוא השתנה לרעה. יש לו פחות מודעות לעצמו והוא פחות מסוגל להישאר ממוקד. הדבר ניכר גם כאשר משווים ראיונות טלוויזיונים עכשוויים שלו עם אלו שנערכו לפני מספר שנים. "אין לי ידע מקצועי כדי להעריך את בריאותו הנפשית של הנשיא. פסיכיאטרים ופסיכולוגים, שיכולים לעשות זאת, מנועים מלדבר מסיבות אתיות", ממשיך רובינסון. "ואולם, הסיכונים כה גבוהים, עד שמי שעובדים בצמוד לטראמפ ורואים את התנהגותו, נושאים באחריות כבדה. יש הבדל ניכר בין להישמע משוגע כמו קים ג'ונג און לבין להיות באמת בלתי יציב". מידה מסוימת של הרגעה יש בכך שטראמפ מוקף באנשי צבא – ג'יימס מאטיס, ה"ר מקמאסטר וג'ון קלי – שלא יאפשרו לו להשתולל, אבל איש לא בחר בהם אלא בו. "אין זה נוח לדבר על בריאותו הנפשית של הנשיא", הוא מסיים, "אבל עכשיו יהיה זה חוסר אחריות להימנע מכך".