הנשיא
דונלד טראמפ אמר השבוע, בביקור בטקסס שהוכתה קשות בידי הסופה "הארווי", כי אם יש מישהו שיכול להתמודד עם מכה כזאת – אלו הטקסנים. הלקח ההיסטורי עליו מצביע השבועון טיים, מלמד שהצדק איתו.
ב-8 בספטמבר 1900 היכה במחוז גלווסטון שבטקסס ההוריקן הקטלני ביותר בתולדות ארה"ב. הסופה, שאז לא היה לה שם, יצרה משב רוח בגובה של חמישה מטרים, הרגה לפחות 6,000 מבין 37,000 תושבי המחוז והרסה 3,600 בתים – כמחציתם מבנייני המחוז. בנייתו מחדש של המחוז הצריכה רצון אנושי עז, עלויות כבדות, פתרונות הנדסיים ועוד – והעבודה נעשתה.
בין הנספים היו 90 מתוך 93 דיירי בית היתומים סט. מרי ועשר נזירות שטיפלו בילדים. גופות נסחפו למפרץ מקסיקו, במרחק של 30 ק"מ. השלטונות הורו לשרוף את גופות הנספים והאפר של מדורות הענק כיסה את השמים.
לפני הסופה, הייתה גלווסטון אחת מערי הנמל העסוקות ביותר בארה"ב. לאחר הסופה היא שקעה בנזקים של 20 מיליון דולר – 700 מיליון דולר בערכים ריאליים. תרומות לשיקום זרמו מעשירי ניו-יורק, כמו גם מאזרחים מודאגים בגרמניה ובדרום אפריקה. קלרה ברטון, המייסדת בת ה-78 של הצלב האדום, הגיעה אחרי שבועיים כדי להקים מחדש את בית היתומים וכדי לתאם את חלוקת התרומות. מאמצים אחרים להשכין סדר היו יותר אקראיים: בחוצות העיר הסתובב רב כאשר מכונת ירייה על כתפו ובקבוק ויסקי מבצבץ מכיסו.
מעבר לצורך להעלות את הגופות ואת המורל, היה צורך להעלות את העיר עצמה – פשוטו כמשמעו – כדי להגן על מרכזה מפני סופות עתידיות, מספר טיים. מהנדסים בנו שובר גלים בגובה של שישה מטרים ובאורך של 4.5 ק"מ; הוא עומד עד היום, ואורכו כבר 16 ק"מ. 500 בניינים נבנו בגובה של עד 40 ס"מ מעל פני הקרקע, כדי שיתאמו לגובה של שובר הגלים.
השיקום נמשך 12 שנים, אבל כבר בשנת 1915 הוא הוכיח שההשקעה השתלמה כאשר סופת הוריקן נוספת גבתה את חייהם של שמונה תושבים בלבד. עם זאת, גלווסטון שקמה מבין החורבות לא נהנתה מאותו מעמד שהיה לה קודם לכן, גם בגלל הסופה וגם משום שזמן קצר לאחר מכן נתגלה נפט ביוסטון. המרכז הכלכלי של טקסס עבר לשם וגלווסטון הפכה לעיר חוף.
טיים מציין, כי בתחילת המאה ה-20 עדיין ניסתה ארה"ב להחליט כיצד עליה לטפל בסופות הרסניות. משרד מזג האוויר של גלווסטון הוקם רק 11 שנים קודם לכן, ובשל העדר תקשורת אלחוטית בין אוניות ליבשה – היה בלתי אפשרי לדעת מתי והיכן יכו ההוריקנים.
גם הפוליטיקה מילאה באסון. תפקיד האווירה ששררה ב-1900 יצרה דעה קדומה נגד תחזיות מזג אוויר קובניות, וכך נמנע מהחזאים האמריקנים למלא כהלכה את תפקידם. ארה"ב, ששלטה בקובה מאז 1898, ביקשה לשלוט גם בתחזיות שיצאו ממנו, שכן האמריקנים סברו שהן "היסטוריות". כדי שהתחזיות יישמעו פחות מפוחדות, מנהל שירות החיזוי האמריקני, וויליס מור, אסר על השימוש במילים "טורנדו", "ציקלון ו"הוריקן". הוא גם אסר על תחנת הוואנה לדווח במישרין לתחנה בניו-אורלינס והורה לה להעביר את דיווחיה לוושינגטון. כך מנע מור את מעבר האזהרה של החזאי הקובני הבכיר, לורנצו גנגוייט, בדבר ההוריקן המתקרב לחופי טקסס.
בעוד טקסס מתאוששת מ"הארווי", מסיים טיים, אולי יהיה זה מעודד לדעת שהיא כבר בנתה מחדש את עצמה, בעזרתם של אזרחים טובים, מהנדסים יצירתיים ושיפורים טכנולוגיים. למרות שגלווסטון מעולם לא חזרה להיות מה שהייתה, היא המשיכה בדרכה. את המסירות הזאת תוכל טקסס לגייס שוב.
