בית הכלא בעיר לודוויסבורג שבדרום-מערב גרמניה הוקם במאה ה-18. בתקופה הנאצית נכלאו בו מתנגדי המשטר. כיום הוא מקום מושבו של המשרד המרכזי לחקירת פשעי הנציונל-סוציאליזם – האחרונים שבציידי הנאצים, מכנה אותם העיתון הבריטי גארדיאן בכתבה נרחבת.
המשרד הוקם בשנת 1958 בידי ממשלת מערב גרמניה ומשימתו היא להעמיד לדין פושעים נאצים. אין לו יותר מדי כסף – 1.2 מיליון אירו לשנה – וגם לא יותר מדי כוח אדם: לכאורה יש במשרד שש מחלקות, אך בכל אחת מהן יש תובע יחיד, וכל השישה סורקים מדי שנה את העולם בחיפושיהם אחרי שרידי הרייך השלישי. התובע הראשי, ינס רומל בן ה-44 (שאין לו כל קשר משפחתי לפילדמרשל ארווין רומל), אינו אוהב את הכינוי "צייד נאצים": "צייד רוצה שלל. יש לו רובה ביד. אני תובע שמחפש רוצחים וביד שלי נמצא חוק העונשין".
רומל ואנשיו מבקרים במחנות הריכוז בגרמניה ובמזרח אירופה כדי לעבור על המסמכים, ויוצאים לשטח כדי לנסות ולקבוע מה יכלו הנאשמים לראות מהמקומות בהם עמדו. בעשור האחרון יצאו החוקרים 20 פעם לדרום אמריקה – היבשת אליה נמלטו לא מעט מבין הפושעים ובהם כמה מהבולטים שבהם:
אדולף אייכמן, יוזף מנגלה. התובעים מבלים את רוב זמנם בנבירה במסמכים – החל מהזמנות מדים ורשיונות נישואין של הס"ס וכלה בחקירות של בעלות הברית – כדי לאתר את מי שכלאו, עינו ורצחו.
תובעי המשרד מגלים מדי שנה שמות של 30 פושעים שעודם בחיים – הישג מרשים לנוכח העובדה שאנו מצויים למעלה משבעה עשורים לאחר ביצוע הפשעים, כך שהצעירים בין החשודים הם בשנות ה-90 לחייהם. התיקים נמסרים לתובעים איזוריים, שבדרך כלל מעבירים שנה נוספת בחקירות המשך ובהחלטה האם להעמיד לדין את אותו אדם. מאז תחילת המאה הנוכחית הוגשו שישה כתבי אישום, וכל אחד מהם זכה בתקשורת לכינוי "המשפט הנאצי האחרון".
רוב הפושעים שעודם בחיים היו בדרג נמוך: שומרים, טבחים, חובשים, מפעילי טלפונים וכדומה. זה אך טבעי: ככל שהתפקיד היה בכיר יותר, הפושע היה מבוגר יותר – ולכן כבר איננו בין החיים. אלא שאין לטעות: פשעי הנאצים ובראשם השואה לא היו יכולים להתבצע בלא מאות אלפים של פושעים קטנים, שלא מעטים מהם אף שפכו דם במו ידיהם. קצינים בריטים ששחררו את מחנה ברגן-בלזן כתבו בזעזוע מהול בזעם, שרבבות הקורבנות נרצחו בידי כל שומר שמנע גישה לאכול ובידי כל רופא שמנע טיפול רפואי.
ייסגר לכל המאוחר ב-2025 לאורך השנים, אומר גארדיאן, קיומו של המשרד היה אחד הצעדים החשובים בהתייחסותה של גרמניה לעברה הנאצי. בעשר שנותיו הראשונות פעילותו הייתה נמרצת במיוחד, אך לאחר מכן קמה צעקה ציבורית נגד המשך החקירות של פשעי הנאצים. אין גם להתעלם מכך שחלק מן הנאשמים זוכו מנימוקים שערורייתיים, רבים ספגו עונשים קלים ורק מעטים ריצו עונשים ממשיים או את מלוא עונשיהם.
כעת ברור שסגירתו של המשרד היא רק עניין של זמן. שרי המשפטים של 16 המדינות המרכיבות את גרמניה יחליטו בקרוב מתי יסיימו רומל ואנשיו את עבודתם, ובכך יקיץ הקץ על המאמץ הגלובלי לאתר את הפושעים. הדבר טבעי, לנוכח המציאות הביולוגית הברורה. שר אחד אמר ששנת 2025 נראית לו כתאריך יעד ראוי; אחרים סבורים שהתאריך הרבה יותר קרוב. וזו לא רק שאלה ביולוגית. גרמניה שואלת שוב ושוב את עצמה כמה היא צריכה לעשות כדי להעניש על פשעי העבר – שבוצעו לפני שניים-שלושה דורות. השאלה הזאת, שצפה מאז תום המלחמה, צברה תאוצה עם הופעת הימין הפופוליסטי שמגלמת מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD).
עם זאת, אומר גארדיאן, עצם העובדה שהמשרד עודנו פועל, מלמדת על עומקם וחומרתם של פשעי הנאצים, ועל הסכנה שבעליית הניאו-נאצים בגרמניה ובמדינות אחרות (ע"ע שרלוטסוויל). בארה"ב מצויים מוסדות דומים תחת סכנת סגירה: ממשל טראמפ מתכנן לסגור את המשרד הצנוע למשפט פלילי בינלאומי הפועל במחלקת המדינה, ומסייע לתובעים ברחבי העולם בהכנת משפטים על
פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ורצח עם. מנהלו, תוד בוכוולד, כבר התפטר; מחליפו, סטיבן ראפ, אמר שההבטחה "לעולם לא עוד" לא קוימה.
