פיונגיאנג כתקדים לטהרן

האירועים האחרונים בקוריאה הצפונית הם אחד המשברים הבינלאומיים המסוכנים ביותר בעשורים האחרונים. לפני 25 שנים נחתם הסכם בנושא הגרעין של קוריאה הצפונית, אך גורמים אמריקנים שקיוו לעסקה טובה יותר, נטשו אותה. עסקה טובה יותר מעולם לא הגיעה, וכעת ארה"ב מתמודדת עם מדינה מסוכנת יותר וסיכוי למלחמה. אירועים אלו הם שיעור עבור אתגר נוסף ביחסי חוץ: הסכם הגרעין עם אירן – כותב מכון המחקר היוקרתי ראנד. הסכם הגרעין בין המעצמות לבין אירן זכה לביקורת חריפה מצד הנשיא דונלד טראמפ וגורמים אחרים בתחום הביטחון הלאומי. בממשל טראמפ ישנם קולות הקוראים לפיצוץ ההסכם, ולפי דיווח אחד טראמפ ביקש להכין דוח על ביטול ההסכם. ככל הנראה, הרעיון הוא לסגת מהתוכנית כדי להגיע לעסקה טובה יותר. זה בדיוק מה שקרה מול קוריאה הצפונית, והניסיון מלמד כמה מהלך זה מסוכן. בהסכם עם קוריאה הצפונית בשנות ה-90 נקבע, כי תופסק פעילותו של כור גרעיני אחד, תופסק בניית שני כורים אחרים, יועברו חומרים גרעיניים שבידי המדינה ואושר לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לבקר במתקנים השונים. בתמורה הובטח, כי קוריאה הצפונית תקבל שני כורי כוח גרעיניים, אספקת נפט, הבטחה לאי-תוקפנות מצד ארה"ב ואפשרות לקיום יחסים דיפלומטיים מלאים עם ארה"ב. ללא ההגבלות שהטילה העסקה, ההערכה היא שקוריאה הצפונית יכלה לייצר עוד מאות קילוגרמים של פלוטוניום ועשרות פצצות נוספות. הדבר מעולם לא קרה - מכמה סיבות. קודם כל, עם כניסתו של ג'ורג' בוש הבן לתפקיד, ממשלו הטיל ספק בכך שקוריאה הצפונית תקיים את ההסכם. ההסכם בוטל בשנת 2002 ולא גובש אחר במקומו. הממשל בקוריאה הצפונית הגיב מיד, עם גירוש פקחי סבא"א מהמדינה, עיבוד מחדש של מוטות דלק גרעיניים וחזרה מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. בשנת 1994 ההערכה הייתה, כי לקוריאה הצפונית היה מספיק פלוטוניום לפצצה או שתיים. כיום ההערכה מדברת על 13 עד 30 פצצות, ויש הערכות שמדברות על 60 פצצות. הלקח הברור מהעניין: לא לבטל הסכם כשאין לך חלופה – טוען ראנד. דבר דומה צפוי לקרות אם ארה"ב תבטל את הסכם הגרעין עם אירן. היא יכולה, באופן חד-צדדי, לטעון שאירן לא עומדת בהסכם או לגרום לאירן לסגת ממנו. כמו שהיה מול קוריאה הצפונית, הדבר צפוי להיות מלווה בהאשמות כל רמאות, ובדרישה לעסקה חדשה וקשוחה יותר ולשינוי התנהגותה של אירן. אירן יכולה לדחות דרישות אלו ולהכריז שהיא פטורה מהסכם הגרעין, או לעבוד מול אירופה כדי למנוע את ביטולו. עם זאת, סביר שגורמים קיצוניים באירן שכבר עכשיו מתנגדים להסכם כפי שנחתם, יקראו להאצת תוכנית הגרעין. לא משנה מה יקרה בשטח; אירן תמשיך להאיץ את תוכנית הגרעין במתקנים סודיים. אם העסקה תתמוטט, סבא"א לא תוכל להמשיך ולבדוק את מתקני הגרעין ואירן תוכל לקדם את תוכנית הגרעין בחופשיות רבה יותר. בנוסף לכך, אירן תוכל לפעול בחזיתות אחרות כמו האטת הפעילות נגד דאעש או ליצור בעיות חדשות בעירק. ארה"ב תוכל לנסות ולהחזיר את הסנקציות, אבל היא תהיה מבודדת לאחר שהמעצמות האחרות יזעמו על המהלך החד-צדדי שנקטה. זוהי התוצאה הגרועה ביותר כאשר אין פיקוח של סבא"א ואין סנקציות. אם זה יקרה, בעוד כמה שנים ארה"ב תמצא את עצמה במצב שבו לאירן יש טילים יעילים ומספיק חומר גרעיני למספר פצצות. ארה"ב תנסה להבין מהם הקווים האדומים שלה, ישראל תהיה על סף פעולה צבאית עצמאית ולא תהיה הסכמה בינלאומית על התמודדות עם אירן. הסכנה למלחמה עם אירן ואסון דיפלומטי תהיה אמיתית מאוד. מטרה אחת של הדיפלומטיה הוא להימנע ממצב שבו האופציות היחידות הן כניעה או מלחמה. לפעמים יש צורך בפשרה לא מושלמת כדי להימנע ממצבים שכאלו. ממשל בוש הבן התעלם מכך במדיניותו מול קוריאה הצפונית, וכעת אנו מתמודדים עם התוצאות. בהקשר הגלובלי, המצב כיום מסוכן יותר ממה שהיה בשנת 2002, ולכן זהו לא הזמן לחזור על אותה טעות.