עמק הסיליקון מתגאה בכך שהוא "חושב אחרת". אולי משום כך אין זה מפתיע – כותב דן ליונס בניו-יורק טיימס – שבעוד בכל מקום אחר חושבות חברות כיצד לאזן בין עבודה למשפחה, בעמק הסיליקון נוקטים בגישה ההפוכה: הופכים את הוורקוהוליות לסגנון חיים נחשק. תעשיה שלמה שמעודדת אורח חיים זה צמחה בעמק, סביב בשורה שבמרכזה האינטרנט: אין דבר נעלה יותר מאשר להקים חברה משלך, ובשביל להצליח בכך עליך להקריב הכל.
המילה בה משתמשים אנשי ההיי-טק כדי לתאר את אורח החיים של קומנדו החנונים היא hustle: לדחוף, לדחוק, לזרז. אתה שומע בכל פינה, מעיד ליונס. היא נמצאת על טי שירטס ועל ספלי קפה. יש סדנה בת שמונה שבועות ל-"start-up hustle". אתה יכול להשתתף בוועידת Hustle Con תמורת 300 דולר או 2,000 דולר לכרטיס VIP Hustle; ביוני האחרון הגיעו אליה 2,800 איש.
אבל יש מי שרואים במילה הזו רק ביטוי אחד לוורקוהוליות קיצונית. היזם והסופר הסדרתי גארי ויינרצ'וק אומר למאזיניו שעליהם לעבוד מדי יום 18 שעות. בלי חופשות, בלי דייטים, בלי טלוויזיה. "אתם רוצים לשמוע את צלצול המטבעות? אתם רוצים לקנות מטוס פרטי? תעבדו. כך תגיעו לזה", הוא טוען. בקדימון לתחרות מפתחי אפליקציות של אפל, אומר ויינרצ'וק: "אני בקושי רואה את הילדים שלי. זה הסיכון שצריך לקחת".
למען השם – צועק ליונס. אחד המתמודדים שם מפתח אפליקציה שתעזור לך לדעת כיצד ייראה שולחן הקפה מהקטלוג בסלון שלך. זה מגניב, אבל זה יותר חשוב מאשר שיראה את ילדיו? האם הסיכון לגייס הון סיכון הוא באמת "הפרס האולטימטיבי"? וליונס אינו היחיד החושב כך. אפל מחקה את הקדימון לאחר גל של תגובות זועמות בטוויטר.
מספיק עצוב שסטארט-אפיסטים חיים כך, אבל לתוך הטירוף הזה נכנסים גם יזמים ועובדים מבוססים. בשנה שעברה התפרסם פוסט ששיבח נהגת שהמשיכה לאסוף נוסעים כאשר נתקפה בצירי לידה והייתה בדרכה לבית החולים. גם כאן הביאו תגובות הגולשים להסרת הבלוג, אבל התופעה קיימת; הנהגת עצמה נדהמה מהתגובות השליליות.
לפני 100 שנה הקימו פועלי בתי החרושת איגודים ושבתו בדרישה לתנאים טובים ולקיצור יום העבודה. עובדי עמק הסיליקון של היום חוגגים את העובדה שהם מנוצלים, טוען ליונס. "תשע עד חמש הוא לחלשים", נאמר בחזיתה של טי שירט פופולרית. משקיע הון סיכון בשם קיית' ראבוייס טען לאחרונה, כי ב-18 השנים האחרונות לקח פחות משבוע חופשה. מי שרוצים להיות מארק צוקרברג שומעים, שהקמת חברה היא כמו הצטרפות ל"אריות הים" – יחידת הקומנדו מספר אחת בארה"ב. לסוג מסוים של אנשים – בעיקר גברים צעירים – הקושי הוא חלק מהמשיכה.
האמת היא, מדגיש ליונס, שחלק ניכר מהמאמץ של היזמים ועובדיהם הוא חסר תועלת. עבודה שמעבר ל-56 שעות בשבוע מוסיפה רק מעט תפוקה, אם כי המניע מאחורי שבוע העבודה המטורף אינו תפוקה אלא הפגנת מחויבות ורוח צוות. הציפייה מהעובד איננה לעבוד חכם אלא לעבוד קשה, עד אפיסת כוחות.
יש מי שמתחילים להשיב מלחמה שערה. מהנדס התוכנה דייוויד אופנהיימר-הנסון מנהל קמפיין כדי לשכנע יזמים שהם יכולים להצליח גם בלי להעביד את עצמם עד מוות. לטענתו, אנשי ההון סיכון הם שוטפי מוח, המקדשים רק את מאמצי-העל ומתעלמים מהמחיר שלהם. "הגישה שלהם היא: תעשיר אותי או תמות תוך כדי ניסיון", הוא מאשים. ואנשי ההון סיכון יודעים היטב, שרוב חברות ההזנק נכשלות, ושהסיכוי להקים את פייסבוק הבאה הוא מזערי. אופנהיימר-הנסון עצמו ושותפו, ג'ייסון פריד, מנהלים חברת תוכנה בשיקגו המעסיקה 56 עובדים, המועסקים 40 שעות בשבוע -32 שעות בחודשי הקיץ – והחברה מרוויחה.
הסיכוי להיות מיליארדר ההיי-טק הבא בגיל 20-ומשהו לא איבד את כוחו. מדי שנה מגיעים לסן פרנציסקו אלפי עובדים חדשים, בתקווה שיוטבלו לדת ה-hustle. רע ככל שהמצב כיום, מסכם ליונס, הוא עלול להיות גרוע עוד יותר.
