הסרט "נור" מתחיל כמו קומדיה רומנטית. ילדה בת 14 שמבלה את הקיץ עם מספר חברים. החבר הקרוב ביותר שלה הוא ואסים והשניים מפלרטטים בתמימות. במה שנראה כמו מרד נעורים מהסוג הישן, החבורה גונבת תפוזים מפרדס מקומי, ביצים מהלול של הכומר וממתקים מחנות מקומית. לאחר מכן החבורה מנהלת קרב עם בלוני ורובי מים.
הסרט הופך במהרה לאפל יותר. מדובר בבדיה, עם נימה חזקה לפרשנות חברתית – כותב אקונומיסט. אחיה הגדול של נור הוא בריון שמדי פעם מפעיל אלימות פיזית. אמה החד-הורית מבשלת עבור משפחה עשירה יותר. כאשר נור מגישה ארוחת צהריים לאישה העשירה בכפר, מבחין בה מוריס, בנה בן גיל העמידה של אותה אישה שחזר לאחרונה מאוסטרליה.
ביום הולדתה ה-15, נור מחכה להפתעה שארגן לה ואסים, אך ילדותה מסתיימת בפתאומיות. אימא שלה מודיעה לה מה שלטענתה אלו חדשות טובות: מוריס רוצה להתחתן איתה. ללא דרך להימלט, נור מתחתנת עם מוריס, שאונס אותה בליל כלולותיהם.
התסריט נכתב על-ידי אליסה איוב וחליל דרייפוס זערור, שגם משחק את מוריס. הסרט הוא מבט מזעזע, אך מובן להפליא של כל הקשור לנישואי ילדים. הכותבים השקיעו כמעט חצי שנה בראיון עשרות כלות שכאלו לפני שהחלו לכתוב את התסריט. הסרט עלה באפריל האחרון, במקביל לקמפיין הנרחב להפסקת תופעת נישואי ילדים.
מערכת הנישואים בלבנון היא מורכבת, ולפי חלק מהחוקים מותר לבנות להינשא כבר מגיל 15. לפי מחקר של יוניצ"ף, 6% מהנשים בלבנון בגילאים 24-20 התחתנו לפני שמלאו להן 18. למרות שהדבר כבר אינו כה שכיח, עדיין מדובר בבעיה באזורים הכפריים. הדבר גם משפיע על הפליטים הסורים, במיוחד אלו שפגיעים לניצול. מחקר שנערך השנה מצא, כי נישואי ילדים בקרב מיליון הפליטים הסורים בלבנון נמצאים במגמת עלייה. 24% מהבנות בגילאים 17-15 כבר נשואות ו-47% מהנשים בגילאים 24-20 היו כלות ילדות. מספרים אלו גבוהים פי ארבעה מלפני מלחמת האזרחים בסוריה, מציין השבועון.
ארגוני זכויות נשים נאבקים נגד תופעה זו, ואכן לפני מספר חודשים הוגשה לפרלמנט הלבנוני הצעה להעלות את גיל הנישואין ל-18, אך היא עדיין בחיתוליה פעילת זכויות הנשים חיאת מירשד אמרה שהחוק צריך לחול על כל מי שנמצא בלבנון, במטרה להגן גם על הפליטים הסורים. בחודש האחרון הפרלמנט הלבנוני ביטל חוק הפוטר אנסים מתביעה אם התחתנו עם קורבנותיהם. משמר זכויות האדם הצטרף לקריאה להעלאת גיל הנישואין בלבנון באומרו, שבנות שמתחתנות בגיל צעיר נוטות לעזוב את לימודיהן, והן בעלות סיכון מוגבר יותר לאונס בנישואין, לאלימות וניצול.
הסרט מציג מציאות קשה זו. נור נאלצת לנשור מבית הספר, וחלומה להפוך לשגרירה ולטייל בעולם נגוז. בן לילה היא הופכת לשפחה עבור בעלה המרושע ואמו האכזרית. היא יושבת לבדה כל לילה מקשיבה לתקתוק השעון. היא רואה סרטים מצוירים, כאשר המוזיקה העליזה מהווה ניגוד לחייה האומללים. כחלק מהעלאת המודעות לנושא, הסרט יוקרן באזורים נידחים בלבנון. השינוי בפניה של נור משמחה לבידוד ופחד, מציג בבירור את הסכנות שבנישואי ילדים.
