ריצ'רד פוזנר, שופט בית המשפט לערעורים מאז 1981, הודיע בסוף השבוע על פרישתו בגיל 78; בארה"ב שופטים מתמנים לכל החיים ופורשים לפי רצונם. סטיב קורץ, מפיק ברשת פוקס ניוז שלמד אצל פוזנר באוניברסיטת שיקגו, אומר שמדובר באחד השופטים וחוקרי המשפט החשובים ביותר בארה"ב בדורנו.
בעשורים האחרונים כתב פוזנר 3,300 פסקי דין ופרסם ספר מדי שנה. היו שכינו אותו "שמרני עם נגיעה ליברלית", אבל קורץ סבור שפוזנר אינו נכנס לשום תבנית. הוא תומך בגישה מעשית לשיפוט – מה שהבטיח לו מתקפות גם מימין וגם משמאל. ומה שייחד אותו עוד יותר: הכתיבה המשפטית שלו. במקצוע המאופין בפרוזה יבשה ועמוסת ז'רגון, את פסקי הדין של פוזנר פשוט כיף לקרוא.
פוזנר התבקש פעם להכריע האם ריקוד עירום מוגן על-ידי התיקון הראשון לחוקה, המבטיח את
חופש הביטוי. הוא העיר, כי שמו של המקום – "טרקלין קיטי קאט" – "אינו מבטיח תרבות גבוהה". לאחר שצפה בסרט וידאו של המופע, ציין פוזנר שהרקדניות הצעירות "נאות אך לא מהממות" ושהריקוד הוא "מלא מרץ אך חסר הישגים". השורה התחתונה: צנזורה על הריקוד היא בלתי חוקתית.
במקרה אחר התייחס פוזנר לעונשי המינימום שנקבעו לעברייני סמים, במסגרתם העונש על כדור LSD שהוטמן בתוך קוביית סוכר היה חמור בהרבה מאשר אם אותו כדור נעטף בנייר סופג: "לבסס עונש על משקלו של אמצעי ההובלה, הגיוני כמו לבסס את העונש על משקלו של העבריין".
בשבתו על כס המשפט היה פוזנר יכול להיות קשוח כלפי עורכי דין, אך במפגשים פרטיים – הוא היה נדיב וטוב לב, מעיד קורץ. כאשר סעדו השניים (פוזנר תמיד שילם, מציין קורץ), הוא מעולם לא נתן את ההרגשה שהוא ממהר, למרות היותו אדם עסוק. הוא גם לא הסתיר את דעותיו: לא הייתה לו בעיה לומר שפוליטיקאי מסוים או אפילו שופט מסוים הוא ליצן. פעם אפילו אמר פוזנר, ששופט מסוים בבית המשפט העליון הוא טיפש ופומפוזי.
באותה מידה, ידע פוזנר גם לספוג ביקורת. "היינו מדברים על פסקי הדין שלו ולא היה אכפת לו אם היית טוען שהוא טעה. אני לא חושב שפגשת אי-פעם מישהו שידע לקבל את הביקורת החריפה ביותר בכזו שלווה", מספר קורץ. יש לו גם חוש הומור מוזר: "הוא אוהב קומדיות, אבל לפעמים הוא גרם לי למרוט את שערותי בשל בחירותיו. למשל: הוא מעריץ של 'קסם לאור הירח' של וודי אלן, שקיבל ים של ביקורות שליליות".
הודעת הפרישה של פוזנר באה בהפתעה, אך מאחר שהוא תומך בגיל פרישה מנדטורי לשופטים – הצעד הזה מלמד שפיו וליבו שווים. הוא הבטיח שימשיך להרצות ולכתוב, כך שעולם המשפטי אינו מאבד אותו. "אני מתכנן להיות בקרוב בשיקגו", מסיים קורץ. "אני מקווה שהוא זמין, וכעת הארוחה היא עלי".
