גם קלינטון נגד התקשורת

קשה מאוד – ואולי בלתי אפשרי – למצוא משהו שדונלד טראמפ והילרי קלינטון מסכימים עליו. ובכל זאת, מהראיונות שמעניקה קלינטון לקראת פרסום ספרה על הפסדה בבחירות לנשיאות, עולה שיש לה משהו משותף עם המנצח: טינה כלפי התקשורת. הבחירות הללו הוכרעו על-ידי 0.057% מכלל המצביעים – 77,744 קולות במישיגן, ויסקונסין ופנסילבניה. אם קלינטון הייתה מעבירה לצידה 38,872 מצביעים – 0.01% מתושבי ארה"ב – היא הייתה הנשיאה. אבל כידוע זה לא קרה. רבים מתומכיה של קלינטון, כותב וושינגטון פוסט, מאשימים את התקשורת – וקלינטון עצמה מפנה אצבע באותו כיוון בספרה החדש, What Happened. קלינטון כותבת: "רבים בתקשורת הפוליטית לא רוצים לשמוע כיצד הדברים הללו קרו וכיצד הם היטו את הבחירות בימים האחרונים. הם מתלוננים שאינני נוטלת את האחריות על הטעויות שלי – אבל עשיתי זאת ואני עושה זאת שוב בספר הזה. הבעיה האמיתית היא, שהם אינם מסוגלים להתמודד בחלקם שלהם בסיוע לבחירתו של טראמפ, החל מכך שנתנו לו זמן אוויר בחינם, ועד לכך שפרשת המיילים שלי קיבלה סיקור גדול פי שלושה מזה של כל הנושאים המשפיעים על חייהם של אנשים גם יחד". יש ממש בטענה הראשונה, כותב פיליפ באמפ. עד סוף הקמפיין קיבל טראמפ זמן אוויר בשווי של 5 מיליארד דולר. חלק מזה נובע מכך שעצרות הבחירות שלו, במיוחד בשלבים הראשונים של המרוץ – כאשר נחשב לאנקדוטה צבעונית ותו לא – זכו לסיקור רצוף ברשתות כבלים. אבל רוב הסיקור החינמי נבע מהציוצים של טראמפ. למשל: עד מאי 2016 הוא קיבל במתנה סיקור בשווי 200 מיליון דולר, שנבע במידה רבה מהציוצים המוזרים שלו בנוגע לקערות העוף שאכל. גם קלינטון קיבלה זמן מסך בחינם – בשווי של 3.24 מיליארד דולר, לפי חישובי חברת MediaQuant. "פוליטיקאים עובדים כדי לקבל סיקור בחינם. זה חלק מהתהליך. וטראמפ הרוויח יותר מאשר קלינטון", אומר באמפ. הטענה השנייה של קלינטון יותר מסובכת לבדיקה. מרכז ברקמן-קליין בדק את הסיקור התקשורתי של פרשת המיילים אל מול נושאים אחרים שעמדו במרכז הקמפיין. הוא מצא, כי בפרשת המיילים נכתבו 70,000 משפטים – לעומת 50,000 על השערוריות השונות בהן היה מעורב טראמפ. בסך-הכל, תשומת הלב התקשורתית למיילים הייתה כפולה מזו שניתנה לשערוריות טראמפ. עם זאת, המרכז התייחס גם לפרשת השימוש של קלינטון בשרת פרטי להעברת מיילים חסויים, גם לגניבת המיילים ממטה המפלגה הדמוקרטית וגם לפרסום המיילים מהמטה שלה בידי וויקיליקס. בעיני הציבור כל אלו התערבבו, אך בפועל אלו נושאים שונים. טענתה של קלינטון על "פי שלושה" נשענת כנראה על דוח של האנליסט אנדרו טינדול. הוא התייחס לסיקור בחדשות הערב של נושאי מדיניות מתחילת 2016 ועד אמצע אוקטובר אשתקד – כלומר: למקור אחד בחתך זמנים מוגדר. בדיקה אחרת, אותה מצטט הפוסט, מצא שעיסוק חסר פרופורציות במיילים של קלינטון נעשה ברשתות המזוהות עם טראמפ – פוקס ניוז ופוקס ביזנס. וכידוע, ברשתות אלו צפו יותר תומכים של טראמפ, כך שקשה לטעון שהן אשר העבירו לצידו את הקולות הצפים שהכריעו את הבחירות. הטענה האמיתית של קלינטון, סבור באמפ, נוגעת להחלטתו של ראש ה-FBI דאז, ג'ים קומי, להודיע על חידוש החקירה בפרשת המיילים ברגע האחרון שלפני הבחירות; סגירתו המחודשת של התיק, כמה ימים לאחר מכן, זכתה לפחות תשומת לב. הסוקר הנוגע נייט סילבר טוען שהחלטתו של קומי עלתה לקלינטון בבחירות. למעשה, טוען באמפ, ההפסד של קלינטון נבע משורה של גורמים וקומי היה רק אחד מהם: היא טעתה בהחלטות לגבי היכן ומתי לפנות לבוחרים, שיעור ההצבעה של השחורים במרכז ארה"ב היה נמוך מהצפוי, מצביעים עברו מברק אובמה לטראמפ, וגם הסיקור התקשורתי של פרשת המיילים והמיילים המודלפים. אם אתם מחפשים סיבה אחת – היא אינה קיימת. אם אתם רוצים למנות את הסיבות על האצבעות – הן יאזלו לכם מהר מאוד, מסכם באמפ.