בשבוע שעבר נזרקו שני תפוחי אדמה לעבר אנגלה מרקל, כאשר הופיעה בעצרת בחירות בעיר היידלברג. אחד החטיא, השני פגע בה. הקנצלר לא אמרה דבר; היא ניקתה את חליפתה האדומה והמשיכה לדבר. שעות אחדות לאחר מכן היא הופיעה בעצרת נוספת, באותה חליפה. זוהי גישתה של מרקל לקמפיין בכלל, כותב פייננשל טיימס: רוגע הגובל בשעמום הגובל בישנוניות.
כל הסקרים צופים ניצחון ברור למפלגה הנוצרית-דמוקרטית של מרקל, שתזכה לתקופת כהונה רביעית ברציפות ולמעמד בלתי מעורער כפוליטיקאית המובילה של
האיחוד האירופי וככוח מאחד בעולם מפולג. "הגרמנים רואים עולם בלתי בטוח ולא רוצים להחליף את רב החובל בשעת סערה", אומר יועץ הסקרים הלמוט יונג.
הקלות בה צפויה מרקל לנצח מפתיעה במיוחד כאשר זוכרים היכן הייתה רק לפני שנה, בעיצומו של משבר הפליטים בו התירה למיליון מבקשי מקלט להיכנס לגרמניה. התדמית של מרקל כמנהלת משברים – הפלישה הרוסית לאוקראינה, המשבר הכלכלי של 2008, הכמעט-קריסה של יוון – נסדקה, כמו גם הדימוי שלה כ"אם האומה". הברית הוותיקה בינה לבין הסוציאל-דמוקרטים הגיעה לפי תהום. כאשר מרטין שולץ התייצב בראש מפלגה זו בתחילת 2017, אמרה מרקל שהיא עומדת בפני הקמפיין הקשה ביותר בקריירה שלה.
ההתאוששות של מרקל גבתה מחיר, מדגיש העיתון. המחיר של קמפיין ישנוני הוא פחות התלהבות; משבר הפליטים ניער את המערכת הפוליטית הגרמנית; האמון של הבוחרים במרקל אינו עמוק כפי שהיה, במיוחד בקרב השמרנים החוששים מההגירה. בבחירות של 2013 נראתה מרקל כמי שעומדת מעל הפוליטיקה; עכשיו היא חלק בלתי נפרד ממנה.
נושאים משעממים אך חשובים אז כיצד התהפך הגלגל? ראשית, הצעדים להקטנת מספר המהגרים החלו להניב פירות, כולל עסקה שנויה במחלוקת בין האיחוד האירופי (בהובלתה של ברלין) לבין טורקיה. מרקל הדגישה, שקבלת הפליטים לפני שנתיים הייתה הדבר הנכון לעשותו – אבל שהצעד הזה היה חד-פעמי. שנית, בחירתו של
דונלד טראמפ עשתה למרקל הרבה כאבי ראש, אבל גם גרמה לגרמנים להתאחד מאחוריה. שלישית, שולץ לא הצליח להגשים את התקוות שנתלו בו, וצניחתו בסקרים הייתה חדה ומהירה כמו נסיקתו.
מרקל ניהלה מסע בחירות דומה לאלו שבהם ניצחה, תוך שהיא מתמקדת בנושאים משעממים אך חשובים: רווחה כלכלית, אבטלה נמוכה, יציבות חברתית ושיתוף פעולה אירופי. היא נמנעה מלתקוף את שולץ ואת מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) הימנית-קיצונית, העלולה להיות הראשונה מסוגה שתיכנס לבונדסטאג בכוח ממשי מאז 1945. זו הייתה טקטיקה מכוונת: אם מרקל מצליחה לשמור מאחוריה את תומכיה, היא ממילא פוגעת במתחריה. מרקל גם התחמקה מנושאים מעוררי מחלוקת: בנושא ההגירה היא הודתה למיליונים שהתנדבו לסייע, ובשערוריית זיוף נתוני הפליטה של המכוניות הגרמניות היא איזנה בין ביקורת על המנהלים לבין שבחים לענף.
הגישה הרכה היא מכוונת. בחודש שעבר נשאלה מרקל במסיבת עיתונאים מדוע הקמפיין שלה כה משמעם. היא השיבה, שקמפיין בחירות אינו עוסק בעלבונות הדדיים, אלא בהסברת מצעי המפלגות. "יש תמיד מי שרוצה לשמוע את זה. מבחינתי זה לא משעמם אלא מעניין ומלהיב", הוסיפה. כמו בבחירות קודמות, מרקל מכוונת לבוחרים מן המרכז, תוך שהיא מאמצת (ויש שיאמרו: גובנת) ללא בושה רעיונות של הסוציאל-דמוקרטים – כמו למשל שכר מינימום, לו למעשה התנגדה. ייתכן שזה יגרום למצביעים מן הימין להישאר בבית או לתמוך ב-AfD, אבל בחירות מנצחים במרכז, ובמיוחד בגרמניה – מסביר פייננשל טיימס. 80% מהגרמנים מגדירים את עצמם כאנשי מרכז, לעומת ממוצע של 66% באיחוד האירופי.
ואולם, חלק מההילה של מרקל פג. בהיידלברג, מעוז של הנוצרים-דמוקרטים, נשמעו היטב 50 מפגינים של AfD ששאגו "מרקל החוצה". מצבם רוחם של חלק מתומכי המפלגה הוא עגמומי, והם טוענים שבנאומיה של הקנצלר חסרים פרטים; "היא לא אומרת הרבה", התלונן מצביע אחד. אחר הוסיף: "היא מדברת על העולם ולא על גרמניה". העימות היחיד בינה לבין שולץ הסתיים בניצחון ברור למרקל (55% אמרו שהיא ניצחה לעומת 35% שנתנו את הניצחון לשולץ), אבל הוא למעשה הראה שאין הבדלים של ממש ביניהם: "הם רק הנהנו כאשר השני דיבר", אומר מגיש הטלוויזיה תומס גוטשאלק.
לא צפוי שינוי במדיניות החוץ מבחינת הימין, מדיניות הפליטים היא רק סימן אחד לפנייתה של מרקל שמאלה, לצד צעדים כמו אישור נישואין חד-מיניים בבונדסטאג לפני חודשים אחדים. סימן בולט לעליית הימין הוא התחזקותה של AfD. אחר הוא התחושה לפי אחרי 12 שנים של מרקל, גרמניה זקוקה למנהיג אחר. עם זאת, נכון לעכשיו מעמדה מובטח, ואם תדבק בברית עם הסוציאל-דמוקרטים – יהיה לה הרוב הגדול בבודנסטאג בתריסר שנותיה, מעל 70%. הכבוד שהפגינו היא ושולץ זה כלפי זה בעימות ביניהם, נראה כמכשיר את הקרקע להמשך הקואליציה.
הקואליציה הנוחה ביותר מבחינת מרקל תהיה עם הדמוקרטים החופשיים, שכנראה יחזרו לבונדסטאג, אם כי לא נראה שיהיו לה די מושבים כדי לאפשר קואליציה דו-מפלגתית. מרקל תוכל לצרף גם את הירוקים, אך מעטים משערים שהיא תבחר – לראשונה בתולדות גרמניה המודרנית – להקים קואליציה תלת-מפלגתית ופחות יציבה.
מבחינת בעלות בריתה של גרמניה, מוסיף פייננשל טיימס, לא צפויים שינויים של ממש. הסוציאל-דמוקרטים, הדמוקרטים החופשיים והירוקים תומכים בעמדותיה של מרקל בנוגע לאיחוד האירופי, נאט"ו ושיתוף הפעולה הבינלאומי. כמותה, הם מתעלים את חוסר אמונם בטראמפ לעבר הגברת שיתוף הפעולה האירופי, וכולם רוצים לפעול יחד עם נשיא צרפת,
עמנואל מקרון, כדי לחדש את פניו של האיחוד.
הכי חשוב מבחינתה של מרקל: רוב מצביעיהן של שתי המפלגות הגדולות רוצים המשכיות. כפי שאמר לפייננשל טיימס גבריאל שטיינמולר, סטודנט שהשתתף בעצרת של מרקל בהיידלבורג: "אנחנו לא צריכים לעשות נסיונות. מצבנו בגרמניה טוב. בואו נשאיר את העניינים כמות שהם".
